ערן: מתי התחלת לעבוד באופרה הישראלית? מה הביא אותך לתפקיד המיוחד הזה?

 לריסה: עבדתי כמעצבת איפור ופאות לקולנוע ותיאטרון עוד באודסה ואזרבייג׳ן, הרבה לפני שעליתי לישראל. כשעליתי לארץ בשנת 1993 התחלתי לחפש עבודה בכל התיאטראות. אפילו דיברתי כבר עברית בסיסית כי למדתי עוד לפני שעליתי. בכל התיאטראות לא היה צורך ולשמחתי חברים שלי ראו מודעה בעיתון שמחפשים מעצבת פאות לאופרה. החלטתי להגיע לתיאטרון נגה, איפה שהאופרה הייתה אז, ולנסות את מזלי. ראש המחלקה, ליליאן בורשבסקי, קיבלה אותי לתפקיד ואני כאן מאז, משנת 1994. לאורך השנים המחלקה עברה כל מיני שינויים: עברנו למשכן הנוכחי, פיצול חלקי של מחלקת פאות ממחלקת איפור (שהיו מחלקה אחת בהתחלה), התחלנו לייצר פה פאות ועוד ועוד. בשלב מסוים הייתי אחראית על הפאות לבד, אחר כך אחראית על הסירוקים וכל ההכנות ובסוף, כשהיקף העבודה גדל מספיק, פיצלו באופן רשמי את המחלקות והפכתי לראש המחלקה.

ערן: איך נראית העבודה של המחלקה בשגרה? האם אתן מתכוננות רק לקראת הפקות על הבמה הגדולה או שיש תהליך שגרתי?

 לריסה: המקצוע הזה הוא מיוחד ונדיר יחסית ובלי אנשים מקצועיים לא נוכל לעשות את העבודה, לכן הצוות שלי מורכב מבנות שעוסקות בזה. אני בעצמי עדיין עובדת על פאות אבל אני מתעסקת לא מעט בכל הצד הניהולי כמובן: מתכננת את לוחות העבודה, נפגשת עם צוותי ההפקה השונים, מזמינה חומרים שונים ונמצאת בפיקוח על העבודה עצמה, כל פאה ופאה. מבחינת העבודה, יש לנו שגרת עבודה מלאה: בבקרים אנחנו מסרקות ומסדרות את הפאות שבהפקה הנוכחית, אלה שצריך לסדר בין הופעה להופעה. כשאנחנו מסיימות עם זה אנחנו עוברות לעבודה על ההפקות הבאות: ייצור, מדידות, סידור וכו׳. מעבר לזה יש עבודה על ההפקות שרצות באופן שגרתי בבית: לבדוק שהפאות של מופעי “שעות האופרה לילדים” מסודרות ומוכנות לקראת כל הופעה, הופעות והפקות של הסטודיו ואפילו כל מיני צילומים ופרויקטים מיוחדים של האופרה. כלומר אנחנו לא מתעסקות רק בבמה הגדולה אלא גם בהפקות השגרתיות וגם בהתארגנות וייצור של ההפקות הבאות. עובדות בלי הפסקה.

ערן: ציינת שאת עובדת מול צוותי ההפקה השונים. גם הצוות האמנותי נכלל בזה? הרי עיצוב פאות הוא חלק מתהליך עיצוב ההפקה וגיבוש הקונספט שלה. איך זה עובד?

לריסה: אני מתחילה לעבוד ברגע שהבמאי ומעצב התלבושות מכינים סקיצות של הדמויות בהפקה, ואז מתחיל שיח בינינו שבו אנחנו מחליטים מה נדרש להכין לכל דמות בהתאם לאפיונים שלה. לא משנה אם זו פאה, תסרוקת, כובע או אביזר שנכנס לתסרוקת, אני צריכה לתכנן איך אני מייצרת את זה ואיך מתפעלים את זה, כי תהליך הסידור של השיער או חבישת הפאה לפני ההופעה או במהלכה חייב להיות יעיל ומדויק. זה נכון במיוחד במקרים בהם זמר צריך להחליף פאות תוך כדי האופרה, ויש לזה משמעויות ברמה הפרקטית עד לדברים הקטנים ביותר, כמו רמת איסוף השיער או הסוג של הקשת שקונים. למשל, בהפקת יולנטה לכל הנשים היו כובעים לאורך כל האופרה עד הסצנה האחרונה בה הן עלו עם השיער הטבעי שלהן. עבדתי בתיאום עם המתפרה על מנת להבין איך יהיה נכון לייצר את הכובעים כך שנוכל לאסוף לנשים את השיער בצורה שתאפשר להוריד את הכובע במהירות ושהשיער ייראה טוב. את הכל צריך לתכנן היטב מראש, כדי שהתפעול במופע עצמו יהיה חלק ומהיר.

 ערן: האם יש הבדל בין הפקה שאנו מעלים בשיתוף פעולה עם בית אופרה אחר להפקה חדשה שעולה אצלנו בפעם הראשונה?

לריסה: כשמגיעה אלינו הפקה שיוצרה בבית אופרה אחר אנחנו מקבלים מהם תפאורה, תלבושות ואביזרים, אבל שני דברים לא מגיעים אלינו: הפאות והנעליים. לכן גם בהפקה שעלתה כבר במקום אחר אנחנו צריכות לייצר את כל הפאות. אבל, להבדיל מהפקה חדשה לגמרי, במקרה הזה אני לא עובדת עם המעצבים מהשלב הראשוני אלא אני מקבלת מהמעצבים את החומר הרלוונטי ומסתכלת על מה שנעשה בבית האופרה שבו נוצרה ההפקה. משם אני מתחילה בייצור עבור ההופעות שיעלו אצלנו. כך יוצא שכשאנחנו מגיעות לייצור עצמו, כבר אין הבדל אם זו הפקה חדשה או הפקה שמגיעה אלינו מבית אופרה אחר.

ערן: אז אחרי שאת יודעת איזה פאות צריך להפקה, איך נראה תהליך הייצור והעיצוב שלהן?

 לריסה: את ייצור הפאות אנחנו עושות כאן בבית האופרה. כשאני תופרת פאה מאפס אני מתחילה במידות הראש של הזמר. אני עוטפת את הראש שלו בניילון כך שאני מקבלת את המידה ואת קו השיער. את זה אני מעתיקה לראש עץ מיוחד שעליו אני בונה מעיין כובע שעליו תופרים את השיער. אנחנו תופרות שערה שערה ולוקח בערך 10 ימים לייצר פאה שלמה כזו. אחרי זה אני מעצבת את הפאה למראה הסופי שלה. חשוב להגיד שלכל זמר יש פאה אישית משלו, אז אם יש שני זמרים שחולקים תפקיד, אני מכינה שתי פאות זהות, מותאמות לכל אחד מהם. הפאות יכולות להיות משיער טבעי או מחומרים סינתטיים שונים. בהופעות חוץ, עדיף להשתמש בחומר סינתטי כי הוא עמיד יותר לתנאים. בהופעות בבית האופרה אני אשתמש לרוב בשיער טבעי: אדם או יאק. השיער של היאק הוא מאוד עמיד וחזק ומחזיק טוב את הסירוק והסידור.

ערן: זה המון זמן עבודה על פאה אחת! מה אתן עושות במקרה של המקהלה? או בכלל בהפקות מרובות משתתפים?

לריסה: כשיש צורך בכמות פאות גדולה, אם זה לחברי המקהלה או לקאסט גדול במיוחד אני מקצרת את התהליך. יש לנו מחסן שבו יש למעלה מאלף פאות שכבר ייצרנו בעבר ואני משתמשת בו או שאני מזמינה את הפאות הכי קרובות למה שאני צריכה. זה חוסך את זמן התפירה אבל עדיין זה תהליך ארוך ומפרך שבו צריך להתאים את הפאות ליותר מ-60 זמרים, לצבוע אותן לצבע הנדרש, לספר אותן לתספורת המתאימה ואז לעצב אותן. זה אומנם קצר יותר מלתפור פאה מאפס, אבל כשמדובר בכמויות גדולות זה גם דורש המון זמן הכנה.

ערן: אז יש פאות מוכנות ומסודרות. איך נראה תהליך ההתכוננות לקראת ההופעות?

לריסה: לפני ההופעה יש לנו צוות לא קטן שמטפל בכל המשתתפים, מי שצריך לעלות עם פאה ומי שצריך לעשות תסרוקת. בגלל שאנחנו עובדות במקביל על המון אנשים, אני בונה לו״ז ובו כל אחד יודע בדיוק מתי הזמן שלו להגיע לספרית שלו. מבחינת התהליך עצמו: לנשים, או מי שבעל שיער ארוך, אוספים את השיער למעין ״גולגולים״ כאלה בצורה שמותאמת לפאה. אחרי זה שמים על הראש רשת מיוחדת שעליה מלבישים את הפאה. אצל הגברים, או מי שבעל שיער קצר, שמים סרט מרשת שעוזר לאסוף את הפוני, מחברים אותו לשיער ואז מלבישים מעל את הפאה. אם יש לנו זמרים ללא שער משלהם אז לרוב נשתמש בדבק מיוחד בשביל להדביק אותה. גם שפמים וזקנים מוסיפים בהדבקה בגלל שאלה דברים שמאוד מושפעים מהשירה ומהתזוזה של הפנים.

 ערן: בהפקה הזו של חליל הקסם יש כמה סוגים של פאות ותסרוקות. מה נראה על הבמה שלנו?

 לריסה: שלושת הנערים למשל צריכים להיראות זקנים. בדורטמונד היו נערים ששרו את התפקידים אז צבעו להם את השיער ללבן והדביקו שפם. פה יש לנו נערות בתפקידים אז זה מורכב יותר. דרך שיחה עם המעצבת הבנתי שהם צריכים להיראות כמו אלברט איינשטיין, אז הזמנתי פאות בסגנון ועיצבתי אותן לפי התמונות שלו. שלוש הגבירות בהפקה מקבלות פאות מיוחדות, עם צורות אבסטרקטיות, מעין מבנים כאלה. פה לקחתי פאות שהיו במחסן ועיצבתי מהן שש פאות חדשות, כשבתוך הפאות יש כל מיני חומרים שונים שיוצרים את הצורה המיוחדת שלהן. חוץ מכל הפאות יש לנו גם זמרים שעולים עם השיער שלהם אבל בתסרוקת מתאימה. לפפגנה ולפפגנו יש כובעים מיוחדים עם נוצות שמשתלבים עם האיפור שלהם. ובנוסף יש בהפקה גם מספר סולנים שאנחנו צובעים להם את השיער ללבן. בדורטמונד צבעו את השיער גם לחברי המקהלה אבל החלטתי להחליף את זה ולשים להם פאות במקום.

ערן: איך מתקבלת ההחלטה לעבור מצביעה של שיער לפאה? האם הצוות היוצר מעורב בזה?

 לריסה: המעצבת והבמאי החליטו שכל חברי המקהלה יהיו עם שיער לבן, כי הם שייכים למסדר של זרסטרו ונראים כמוהו. לשמחתי, הם הסכימו לשינוי זה. מצד אחד יותר קל לשים לזמר פאה מלצבוע לו את השיער, ובוודאי שזה גם מקל על הזמר עצמו שלא צריך לשטוף את הצבע אחרי כל הופעה. זה אפילו טוב יותר מבחינת מראה כי התוצאה יותר אחידה ויותר אסתטית. מצד שני, זה ייצר למחלקה המון עבודת הכנה לקראת ההפקה וגם עבודה של סידור וסירוק של כל הפאות בין הופעה להופעה. אז אומנם זה מעמיס עלינו, אבל אנחנו תמיד בוחרות לעשות את הדבר הכי מקצועי, ולא בהכרח הקל.

ערן: לקראת סיום, זו עונת ה-40 של האופרה- האם יש הפקות שאת זוכרת במיוחד? הפקות שהיו מיוחדות מאוד בעיצוב שלהן או מאתגרות במיוחד לייצור ותפעול?

 לריסה: שתי מעצבות שמאוד אהבתי לעבוד אתן הן בוקי שיף וענבל פינטו. בהפקות של בוקי שיף תמיד היו עיצובים מיוחדים והיה תענוג לעבוד עם מעצבת מנוסה שיודעת בדיוק מה היא רוצה. בדון ג׳ובני שלה הייתה סצנה שכל הבמה נצבעה באדום ועלו עליה דמויות נשיות באדום מכף רגל עד ראש, כשכל אחת הייתה מתקופה אחרת: גיישה יפנית, אצילה מהמאה ה-18, בלרינה ועוד ועוד. בהפקות של ענבל פינטו היו לא פעם דברים משוגעים במיוחד שהיו לפעמים מאתגרים במיוחד. ארמיד שלה הייתה מיוחדת כל כך ומשוגעת ולזמרות היו אפילו שפמים גדולים כאלה. מבחינת אתגר, ההפקות במצדה מיד בולטות כי היו כל כך הרבה משתתפים. באאידה למשל, שעיצבה קטיה דופלו, הכנו כל כך הרבה פאות שהכילו כל כך הרבה פרטים, צמות, עיטורים וכו׳.

ערן: מעניין מאוד שבכל המחלקות האחרות עד עכשיו האנשים יכלו יותר בקלות לשלוף הפקה ספציפית כי התהליך אצלם שונה מהפקה להפקה ולא הכל מאתגר באותה הרמה. אצלך במחלקה, בגלל שכמעט כל הפקה היא מבחינתך הפקה חדשה, העבודה כל הזמן בקצב גבוה אז החוויה היא אחרת. נראה מדברייך שעיקר ההשפעה על זה מגיעה מהעיצוב בעצם.

לריסה: נכון. בהפקה של חנוך לוין למשל, שעיצבה אולה שבצוב, הייתה לי הפאה של ענת צ׳רני שגילמה את מארי אנטואנט, פאה שהייתה צריכה להיערף בגיליוטינה. הייתה פה חשיבה אדירה איך לעשות את זה. הכנסתי בין שני החלקים מגנט ועשינו המון ניסיונות איך לגרום לזה לעבוד כך שהעבודה על הפאה הזו לקחה המון זמן. הפאה הייתה עשויה משני חלקים: החלק הנמוך, כאשר בנקודת החיתוך שמנו את המגנט שהיה מוסתר כך שלא ייראו אותו. ואז עשינו בנפרד את החלק השני שגם בתחתית שלו היה מגנט. עשינו המון ניסיונות עם ענת עד שהיא תוכל לצאת לבמה, בלי שזה ייפול ושיהיה לה נוח עד הרגע שבו היא שמה את הראש בגיליוטינה והיא חותכת לה את הפאה. הפקה אחת שהייתה מאוד מיוחדת מסיבה אחרת הייתה בעונה שעברה: ההפקה של אריאדנה בנקסוס שביים עידו ריקלין. במערכה ראשונה, כשהגיע הזמן של הסופרן והטנור להתכונן לאופרה במערכה השנייה, כשהם הופכים לאריאדנה ובכחוס, הבנות שלי ממש עלו על הבמה, לחדר ההלבשה שהיה חלק מהתפאורה, ועשו את סידור השיער והפאות לסולנים מול הקהל. תהליך ההכנה לקראת הפאה היה ממש חלק מהבימוי. אפילו קנינו להן קופסאות לסיכות והציוד שייראו מתאימות לתפאורה. זה דבר מאוד מיוחד להביא את תהליך הזה מהחדר שלנו לבמה עצמה. אני נורא שמחה שהצוות שלי מקבל את הפוקוס גם. הן אלה שעושות את העבודה יחד איתי.