נבוקו

תקציר עלילה

חלק ראשון – ירושלים

"כה אמר ה': הנני נותן את העיר הזאת ביד מלך בבל ושרפה באש"
)ירמיהו ל"ד, ב׳)

חצר בית המקדש. בני ישראל מבכים את מר גורלם ומתפללים לעזרה נגד נבוקו (נבוכדנצר), מלך בבל, שתקף אותם ומשחית את ירושלים. זכריה, הכהן הגדול, מופיע כשהוא גורר אתו את פננה, בתו של נבוקו ומכריז שפננה היא בת-הערובה שהאל העניק להם כדי למנוע מנבוקו להחריב את העיר ולהרוס את המקדש. הוא מפקיד את פננה בידיו של ישמעאל, אחיינו של מלך יהודה, צדקיהו. זכריה והעם מתפללים ויוצאים למאבק אחרון בכובשים הבבלים, בעוד ישמעאל ופננה נותרים לבדם. השניים התאהבו בזמן שישמעאל היה כלוא בבבל, ופננה עזרה לו לברוח ועקבה אחריו לירושלים. כעת, כאשר היא בצרה, ישמעאל מנסה להשיב לה כגמולה ולהצילה. למקום מתפרצת אביגיל, בתו הבכורה של נבוקו, בראש פלוגת חיילים בבליים המחופשים לחיילים יהודיים. היא מבטיחה לישמעאל להציל אותו ואת עמו אם ישיב לה אהבה, אך הוא מסרב.
בני ישראל ממהרים חזרה אל תוך המקדש בבהלה, ובעקבותיהם מגיע גם נבוקו למקום. זכריה מאיים על נבוקו כי לא ייכנס למקדש, כדי שלא יטמא את המקום הקדוש, אך נבוקו לועג לזכריה ולאלוהיו. זכריה מאיים בפגיון על פננה, אך ישמעאל מתערב, חוטף את הפגיון מידיו ומציל את חייה של פננה. כשזכריה והיהודים האחרים מגדפים את ישמעאל, מצווה נבוקו לבזוז את בית המקדש ולהחריבו.

חלק שני – הכופר

"הנה סערת ה' חמה יצאה סער מתגורר על ראש רשעים יחול"
)ירמיהו ל', כ"ג(

תמונה ראשונה
ארמון המלך נבוקו בבבל. נבוקו ממנה את פננה לממלאת מקומו, בשעה שהוא ממשיך במלחמותיו. אביגיל מגלה מסמך החושף שהיא אינה בתו האמיתית של המלך, אלא בת עבדים שאומצה על ידו. היא נדהמת מהגילוי ונשבעת לנקום בנבוקו, פננה ובממלכה כולה. הכהן הגדול של הבעל מגיע עם בשורה שפננה רוצה לשחרר את בני ישראל. בשל בגידתה של פננה, הוא מציע את הכתר הבבלי לאביגיל ומפיץ שמועה שנבוקו נהרג בקרב.

תמונה שנייה
במקום אחר בארמון, זכריה מתפלל להשראה כדי לשכנע את הבבלים לנטוש את אליליהם. ישמעאל נכנס והלויים מאשימים אותו בבגידה, אך אחותו של זכריה, אנה, מבצירה בהם לסלוח לו מפני שהוא למעשה הציל בת ישראל, את פננה שהתגיירה. קצין ממהר להזהיר את פננה מהסכנה המתקרבת אך לפני שהיא מצליחה להימלט, אביגיל נכנסת יחד עם הכהן הגדול של הבעל, כהנים ובבלים, ודורשת מפננה את כתר המלוכה. היא עומדת להכתיר את עצמה, כאשר להפתעתם נבוקו מופיע. הוא חוטף את הכתר מידה של אביגיל ומכריז על עצמו, תוך התקף שיגעון, לא רק כמלך אלא גם כאל. זכריה מזהיר אותו מנקמה אלוהית אך הוא בתגובה מצווה להרוג את הגולים היהודיים. פננה מכריזה שתלך יחד עימם אל מותם. נבוקו הזועם חוזר על הכרזתו כאשר ברק פוגע בו ומפיל את הכתר מראשו. אביגיל נוטלת את הכתר ומכריזה על עצמה כמלכת בבל.

חלק שלישי – הנבואה

"והיתה בבל לגלים מעון תנים שמה ושרקה מאין יושב"
)ירמיהו נ"א, ל"ז(

תמונה ראשונה
הגנים התלויים של בבל. אביגיל יושבת על כס-המלוכה הבבלי. הכהן הבבלי מפציר בה לחתום על גזר-דין המוות של פננה. נבוקו נכנס לבוש קרעים, כשהוא בעיצומו של התקף טירוף. אביגיל מספרת לו ששמרה עבורו על כס-המלך בתקופת מחלתו. היא מחתימה אותו על צו להריגתם של היהודים הגולים, אך אינה מזכירה בפניו את העובדה שפננה תוצא להורג יחד עם היהודים. כאשר נבוקו שואל לשלומה של פננה, משיבה לו אביגיל שזה עתה חתם על גזר-דין המוות של בתו. נבוקו מזכיר לאביגיל שהיא אינה אלא שפחה מאומצת ובתגובה לדבריו אלה היא קורעת את המסמך היחיד המאשר את מוצאה הנחות. נבוקו מתחנן לשווא על חייה של פננה. המלך הופך לאסיר הכלוא אצל בתו המאומצת, שהיא כעת השליטה בממלכה.

תמונה שנייה
על גדות נהר הפרת. בני ישראל נחים לאחר עבודת כפייה, ומחשבותיהם נודדות בגעגועים לארץ מולדתם ונופיה. זכריה מתנבא על נפילתה של ממלכת בבל.

חלק רביעי – האליל שניתץ

״אמרו: נלכדה בבל הוביש בל חת מרדך, הבישו עצביה חתו גלוליה"
)ירמיהו נ', ב׳)

תמונה ראשונה
חדרו של נבוקו בארמון. מחלון חדרו, שם נכלא על ידי אביגיל, נבוקו צופה בפננה ובבני ישראל כשהם מובלים להוצאה להורג. בייאושו, הוא מתפלל לאלוהי היהודים, מבקש מחילה ומבטיח שאם ייעתר לבקשתו ישיב הוא בעצמו את הגולים לציון, יבנה את בית המקדש החרב ואף יאמין באלוהי היהודים. בקשתו מתמלאת: בינתו וכוחו שבים אליו ועבדאללה, קצינו הנאמן, משחרר אותו ומשיב לו את חרבו הקיסרית. נבוקו יוצא בראש גדודו להציל את בתו והיהודים ממוות ולהעניש את המורדים.

תמונה שנייה
חצר הארמון. הגולים ופננה מובלים אל מזבח הבעל, שם יוצאו להורג. זכריה מנסה לנחם את פננה באומרו לה שבשמיים תיגאל מייסוריה. מבחוץ נשמעת הקריאה ״יחי נבוקו". נבוקו נכנס וחרבו שלופה בידו, מורה על ניתוץ פסל הבעל. אביגיל, שהרעילה את עצמה, מבקשת את סליחתם של אביה-מאמצה, אחותה, העם היהודי ומתה. נבוקו קורא ליהודים לשוב לארץ מולדתם ולבנות מחדש את בית המקדש, תוך שהוא מצהיר כי מעכשיו הוא כלי שרת בידי אלוהי היהודים. הקהל מוקיר תודה על הנס שנפל בחלקו, ומהלל את אלוהיו.