רקע
ג'ובה (הוא יופיטר), בליווי האל מרקוריו, יורד מהאולימפוס כדי להחזיר את הארץ לקדמותה, לאחר שנשרפה כליל עקב תאונה שקרתה לפאטון, בנו של אל השמש אפולו, שלא השתלט על מרכבת האש של אביו.
מערכה ראשונה
בעודו בעולם בני האנוש, ג'ובה מתאהב בקליסטו, נימפה יפה מפמלייתה של בתו דיאנה הבתולה, אלת הציד וגם אלת הירח. קליסטו, המחויבת, כמו האלה שלה, לשמור על הבתולין, דוחה אותו בזעם. מרקוריו הערמומי מייעץ לג'ובה לאמץ את דמותה של דיאנה – קליסטו בוודאי לא תתנגד לחיבוקיה של האלה הנערצת! התכסיס מצליח, קליסטו ו"דיאנה" מתאחדות.
מופיע הרועה אנדימיונה, שהוא גם מלומד שצופה בכוכבים. הוא שר על אהבתו חסרת התקווה לדיאנה. דיאנה, שליבה שייך – בסוד! – לאנדימיונה כבר מזמן, רואה אותו, והם מתחילים לשוחח. אולם, כאשר שיחתם מקבלת נופך מעט אינטימי, מתפרצת אליה לינפאה, נימפה נוספת מבנות הלוויה של דיאנה. היא מאלצת את אנדימיונה, שעבר לדעתה כל גבול של מהוגנות, לעזוב. קליסטו חוזרת אל הפמליה לאחר החוויה המסעירה שעברה זה עתה עם מי שהיא חושבת כדיאנה. לתדהמתה, דיאנה לא זו בלבד שלא מודה במה שהתרחש, אלא גוערת בקליסטו על השקר ועל המופקרות ומגרשת אותה מעל פניה. לינפאה נשארת לבד ובהיותה בטוחה שאיש אינו שומע אותה, מתוודה שלא היתה רוצה למות בתולה: היא מעוניינת בבעל. מסתבר שסטירינו (סטיר קטין, בן לגזע של חצי אלים-חצי תיישים) שמע אותה, ומציע לה את עצמו בתור בן זוג, אך לינפאה דוחה אותו בשאת נפש: רק עלם חמד יפה תואר ראוי לתפקיד זה!
מופיע פאנה, אל היער (חצי תיש אף הוא). הוא מאוהב בדיאנה, אך היא אינה מעוניינת בו. סטירינו וסילבנו (עוד אחד מאלוהי היער, שמתלווה תמיד לפאנה) מנסים להרגיע אותו, באומרם שעוד לא הכל אבוד.
מערכה שנייה
לילה. אנדימיונה עולה אל פסגת ההר, כדי לשיר שיר אהבה לאהובתו דיאנה. הוא נרדם שם. דיאנה מגיעה; היא רוצה לנצל את ההזדמנות שאנדימיונה ישן, כדי להתבונן בפניו האהובות, מבלי שתיאלץ לגלות לו את אהבתה האסורה. אך אנדימיונה מתעורר. דיאנה איננה עומדת בפרץ רגשותיה ומגלה לו את אהבתה. אולם בשל מעמדה היא איננה יכולה להשאר איתו. היא עוזבת ומבטיחה לו שבקרוב ישובו וייפגשו. אנדימיונה איננו יודע את נפשו מצער.
ג'ונונה, אשת ג'ובה, יורדת אף היא מהאולימפוס. השמועה על סיפור האהבה החדש של ג'ובה, כבר הגיעה לאזניה. היא פוגשת את קליסטו שממררת בבכי ומספרת לה על כך שדיאנה, שקירבה אותה, חיבקה, נישקה, ואף עשתה איתה "משהו מתוק כל-כך שאת פשרו איננה יודעת", כעת מכחישה הכל ואף גירשה אותה. ג'ונונה מבינה שקליסטו היא אהבתו החדשה של בעלה, אשר בזהותו הבדויה הצליח לפתותה. ג'ובה מופיע בדמות דיאנה, מלווה במרקוריו. שוב ניצתת אהבה בין "דיאנה" לקליסטו; "דיאנה" מבקשת מקליסטו להמתין לה במערה קרירה ומוצלת. קליסטו עוזבת. ג'ונונה (שאין ביכולתה להתמודד פנים אל פנים מול ג'ובה, האל העליון) פונה אליו כאל דיאנה ומטיפה על התנהגותה שאיננה ראויה לאלה הבתולה. "דיאנה" דוחה את האשמות הללו מכל וכל. ג'ונונה עוזבת, תוך שהיא מסננת קללות לעברה של "דיאנה". "דיאנה" ומרקוריו מתרברבים שהם אינם הבעלים שיאפשרו לנשותיהם לנהל להם את החיים.
מופיע אנדימיונה. הוא רואה את מי שהוא חושב לדיאנה אהובתו. לפתע מצטרף אליהם גם פאנה, מלווה בסטירינו ובסילבנו. פאנה חושב שהוא תפס את דיאנה עם מאהב: אותו היא דחתה, אך נעתרה לבן תמותה פשוט! פאנה מאיים להרוג את אנדימיונה, אך "דיאנה" מגנה עליו.
לינפאה שרה על כך שהיא החליטה לקחת בעל. סטירינו, שלא סלח לה על סרובה, מאיים לנקום בה.
מערכה שלישית
פאנה וסילבנו מחליטים להמחיש את איומיהם ולהרוג את אנדימיונה – אלא אם יתכחש לאהבתו לדיאנה. אנדימיונה מעדיף למות. מופיעה דיאנה (האמיתית) ומגרשת בזעם את פאנה ואת סילוונה. דיאנה ואנדימיונה שרים דואט אהבה, כאשר שניהם יודעים שיהיה עליהם להסתפק בנשיקות: האלה-הבתולה איננה יכולה להציע דבר מעבר לזה.
קליסטו מבכה את מר גורלה. מופיעה ג'ונונה, מלווה בשתי פוריות (אלות העונש מהגיהנום). היא מחליטה להעניש את מאהבת בעלה, הופכת אותה לדובה ("האם כעת ירצה להתנות אהבים עם יצור פרא מטונף!") ומנחה את הפוריות לרדוף אותה עד סוף ימי חיה. נקמתה הושלמה, וג'ונונה חוזרת לאולימפוס. "כך היו צריכות – לו רק היו יכולות כל הנשים, להעניש את בעליהם הבוגדנים" היא שרה לפני עלייתה לאולימפוס, אולם, אופי שירתה מסגיר את תיסכולה: המעשה שלה לא יחזיר את אהבת בעלה, ולא את נאמנותו.
מרקוריו, בהוראת ג'ובה, מגרש את הפוריות. ג'ובה מחזיר לקליסטו את צורתה האנושית. אולם, אפילו ג'ובה הגדול , אין ביכולתו לבטל את הקללה של ג'ונונה. עליה לחיות את חייה כדובה, אך לאחר מותה הוא יעלה אותה אל האולימפוס ויעניק לה חיי נצח לצידו [לפי הסיפור המיתולוגי, יהיו אלה חיי הנצח בתור הדובה הגדולה, קבוצת הכוכבים]. לעת עתה, הוא יכול להעלותה השמיימה, כדי להראות לה את משכנה העתידי.
מקהלת היצורים השמימיים שרה שיר הלל לאהבתם של ג'ובה וקליסטו. אולם, עליהם להיפרד: על קליסטו לרצות את חייה הארציים בתור דובה. מרקוריו ישמור עליה מרחוק. השנים שרים דואט פרידה ומרקוריו מצטרף אליהם באומרו שהגורל שוב יאחדם במהרה.
