מפיסטופלה
מפיסטופלה
אריגו בויטו
 |
 |
 |
 |
ליברית: המלחין על פי המחזה פאוסט מאת יוהן וולפגנג פון גתה
הצגת בכורה: מילנו, תאטרו לה סקאלה 5 במרץ 1868
הצגת בכורה באופרה הישראלית: 28 בינואר 2009
| מנצח | עומר מ. ולבר | |
| יובל צורן | ||
| במאי | ז'אן לואי גרינדה | |
| מעצב תפאורה | רודי סבונגי | |
| מעצבת תלבושות | בוקי שיף | |
| מעצב תאורה | לורן קסטן |
| סולנים | ||
|
|
||
| מפיסטופלה | פאטה בורצ'לדזה | |
| רמז צ'יקבילדזה 29.1 , 31.1 , 5.2 , 10.2 | ||
| פאוסט | יו סמית' | |
| קרלו שיבלי 29.1 , 31.1 , 4.2 , 6.2 , 10.2 | ||
| מרגריטה | מישל קריידר | |
| לריסה טטוייב 29.1 , 31.1 , 3.2 , 5.2 , 7.2 , 10.2 | ||
| הלנה | מירלה גרדינרו | |
| וגנר \ נראו | פליקס ליבשיץ | |
| מרתה \ פנטליס | שירה רז | |
| גלינה מלינסקי 30.1 , 4.2 |
| מקהלת האופרה הישראלית |
| מנצח המקהלה: ישי שטקלר |
| מקהלת אנקור |
| מנצחת המקהלה: דפנה בן יוחנן |
| תזמורת האופרה - התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון |
| השירה באיטלקית |
| תרגום מוקרן באנגלית ובעברית |
| תרגום: ישראל אובל |
| משך המופע: כשלוש שעות כולל הפסקה |
הגרסא האיטלקית לסיפורו של ד"ר פאוסט הזקן המוכר את נשמתו לשטן ובתמורה הופך לעלם צעיר המחזר בהתלהבות אחר מרגריטה. אופרה מרתקת עם קטעי מקהלה מרשימים וכמה מהאריות הנפלאות שנכתבו בהפקה קלאסית עם תלבושות מרהיבות של בוקי שיף.
תקציר העלילה
אלבום תמונות ההפקה
צילום תמונות: יוסי צבקר
לקריאה נוספת:
בין גתה לבויטו - הרהורים על פאוסט ומפיסטופלה מפי ז'אן לואי גרינדה, במאי ההפקה
סקנדל במילנו: בין האידיאלי לריאלי - על הצגת הבכורה של מפיסטופלה
דמות השטן באופרה
פאוסט מאת גתה (כותבת: ניצה בן ארי)
תאריכים
ד' 28.1 (20:00), ה' 29.1 (20:00), ו' 30.1 (13:00), ש' 31.1 (20:00),
א' 1.2 (20:00), ג' 3.2 (20:00), ד' 4.2 (20:00), ה' 5.2 (20:00),
ו' 6.2 (13:00), ש' 7.2 (20:00), ב' 9.2 (20:00), ג' 10.2 (20:00)
סיורים מאחורי הקלעים: ה' 29.1 (19:00), ד` 4.2 (19:00), ב` 9.2 (19:00)
שעה לפני כל אחד מהמופעים תתקיים הרצאה מקדימה באולם, הקהל מוזמן
אופרה טוקבק מיד עם תום המופע: ה' 29.1, א' 1.2, ב' 9.2
חלק מהזמרים שהשתתפו במופע באותו ערב בלווי נציגים מצוותי האופרה משתתפים במפגש, המתקיים באכסדרת בית האופרה, ובו ניתנת לקהל ההזדמנות לשאול את הזמרים והצוותים ככל העולה על רוחו. המפגשים מתקיימים באווירה נינוחה ונמשכים בסביבות מחצית השעה וכל עוד לקהל יש שאלות לאמנים.
ביקורת
"נועז, מקורי ומלא דמיון... בהעלאת "מפיסטופלה" הציבה האופרה הישראלית אתגר בפני התפישה המקובלת אודות צדקתו של "משפט ההיסטוריה"... כל המשתתפים נענו לאתגר. בעיקר תענוג להתמסר כאן לצלילי התזמורת והמקהלה בניצוחו של עומר ולבר הכול נשמע בבהירות, במשפטים מוסיקליים מלאי דימיון, מפורטיסימו ועד פיאניסימו בצליל יפהפה ובריתמיות... פאטה בורצ'ולדזה שכאילו נולד לתפקיד השטני, יו סמית' בתפקיד פאוסט, מישל קריידר כמרגריטה - כולם שכנעו, עניינו ונווטו בשלמות על ידי ולבר: ויחד עם במה שהיה בה יופי רב והתרחשות מגוונת בטעם רב, הוצגה האופרה שתיזכר כאחת ההפקות האמיצות של האופרה." (נעם בן זאב, הארץ 29.1.09)
"...האופרה הזו צריכה בעצם להיקרא "מרגריטה, מפיסטו והמקהלות". זאת בזכות אישיותה של מישל קריידר בתפקיד מרגריטה, שבראשית נמערכה השלישית, תמונת מותה הופכת את האופרה הדרמטית הזאת למשהו באמת דרמטי... אולם האישיות והבאס של פאטה בורצ'ולדזה בתפקיד מפיסטו בכל זאת חודרים לחדרי בטנו של הצופה, עד כי נהיה קצת חבל שבאופרה הזאת השד בסוף הולך לכל הרוחות. הקהל הולך הביתה ענוג, שמח וטוב לב. (מיכאל הנדלזץ, הארץ 29.1.09)
"כל צבעי האופרה...ההפקה המועלית באופרה הישראלית נוצרה במקור עבור בית האופרה המלכותי של וולוניה בליאז`, בלגיה, והיא אחד מאותם מקרים של יבוא משובח על כל פרטיו. הבמאי ז`אן-לואי (כאן חידשה את עבודתו מרגריט בורי) יצר הצגה בימתית עשירה ברעיונות, ומצטיינת במידתיות נדירה של בימוי בן-זמננו. כל תמונה מעוצבת בדיוק, במרקם המאפשר למקהלות ולזמרים הסולנים לשיר ולשחק מבלי להיגרר לגחמות ולשיגיונות מיותרים. התוצאה הכללית היא שהמרקם המיוחד של האופרה הזאת עובר בבהירות רבה מהבמה אל הקהל." (צבי גורן, הבמה 29.1.09)
לכתבה המלאה
"מעצבת התלבושות בוקי שיף עשתה עבודה מדהימה... פאטה בורצ'ולדזה מרשים ביותר בתפקיד הראשי." (תומס טילמן, אונליין מיוזיק מגזין)
