סמוך להעלאתה של האופרה סיפורי הופמן באופרה הישראלית נתרכז בתכנית זו בחיבוריו המוסיקליים והספרותיים (מפצח האגוזים, דון ג'ובני) של הדמות העומדת במרכז האופרה, הסופר, המשורר והמלחין הגרמני הנודע א.ת.א. הופמן.
דניאל צ'רבינסקי, פסנתר
אלה וסילביצקי, סופרן
דנה חולדאי, נבל
גנריך גופין, כינור
אירינה קולין גופין, כינור
לאוניד שפייר, ויולה
אנדראה מרקוש, צ'לו
אבישי מרידור, שחקן
הופמן - חמישייה לנבל וכלי קשת ברה מז'ור
הופמן - פינאלה מתוך שלישייה לפסנתר וכלי קשת
מוצרט - אריה של דונה אנה מתוך "דון ג'ובני"
הופמן - אריה מתוך האופרה "אהבה וקנאה"
אופנבך - אריה של אנטוניה מתוך סיפורי הופמן
שומן - מתוך "קרייזלריאנה" לפסנתר סולו
צ'ייקובסקי - קטעים מ"מפצח האגוזים" בעיבוד לרביעיית כלי קשת
הופמן - קטעים מיצירותיו הספרותיות: "איש החול", "היועץ קרספל", "דון ג'ובני", "מפצח האגוזים ומלך העכברים"
הופמן האמיתי
ארנסט תיאודור וילהלם הופמן נולד ב-24 בינואר 1776 בקוניגסברג ונפטר בגיל 46 בברלין ב-25 ביוני 1822. הוא היה ידוע כסופר, משורר, מלחין, מבקר וצייר קריקטורות. מוסיקה היתה אהבתו הראשונה ואהבתו האמיתית של הופמן. הוא ניסה להתקיים כמלחין אך נאלץ להתפרנס כסופר ומשורר. בשלבים מאוחרים יותר בחייו, כשכבר היתה לו הכנסה נאה מיצירותיו הספרותיות, הוא שילב רעיונות על מוסיקה ביצירותיו השונות. הוא אהב לכתוב על החיים של מוסיקאים, להשוות את המוסיקה שנכתבה בימי חייו למוסיקה מוקדמת יותר ולנתח את הדינמיקה של היצירה המוסיקלית ושל ביצועים מוסיקליים. לכבודו של מוצרט הופמן החליף את שמו האמצעי וילהלם לאמדאוס ומכאן נודע כ-א.ת.א הופמן.
הופמן היה המבקר המוסיקלי המוביל בימיו. הוא כתב ביקורות רבות תחת השם קרייזלר והן נקראו בכל רחבי גרמניה בשקיקה רבה. הוא היה אחד הראשונים שהבחין בכישרונו הרב של יוהאן סבסטיאן באך ואחד המבקרים הראשונים שתמך באופן אינטליגנטי בבטהובן וגם כתב לעומק על יצירותיהם של ובר ושומן. שומן הרגיש שהוא חייב הרבה להופמן ולכן קרא לאחת מיצירותיו לפסנתר בשם קרייזלריאנה.
כמלחין הופמן כתב הרבה אך היה מוצלח פחות מאשר כמבקר מוסיקלי. הוא הלחין כעשר אופרות, מוסיקה תכניתית ליותר מתריסר מחזות, מוסיקה ווקאלית כולל שתי מיסות, מספר קנטטות ומוטטים רבים, שתי סימפוניות, מוסיקה קאמרית רבה ועוד יצירות אינספור. אבל כיוון שרוב המוסיקה הזו לא יצאה לאור ויצירות רבות אבדו עם השנים אין לנו אפשרות לדעת באמת כמה יצירות מוסיקלית הוא הלחין. רבים טענו כי המוסיקה של הופמן נשמעה דומה במקצת לזו של מוצרט (בתוספת קורטוב של בטהובן ושל כרוביני) אבל ללא הגאוניות של מוצרט. אך למרות כל זה יש להופמן מספר יצירות טובות וחשובות ובראשן האופרה אונדין שבוצעה בגרמניה לא מעט פעמים לאורך השנים. אך גם אם הופמן עצמו לא היה מלחין גדול, אין ספק שהמוסיקה שלו חשובה ביותר מבחינה היסטורית כי הוא ללא כל ספק היה המלחין הרומנטי הראשון. ובדיוק כפי שיצירותיו הספרותיות של הופמן הרומנטיקן השפיעו רבות על גוגול, דיקנס, קפקא ואפילו היצ'קוק, כך יצירותיו המוסיקליות השפיעו על ובר, שומן, וגנר ומלחינים רומנטיים רבים נוספים. הוא ככל הנראה היה המלחין ראשון שכתב אופרה המבוססת על הפולקלור הגרמני ובכך קדם לוובר ובשימוש בהרמוניות חדשניות הוא ללא כל ספק קדם לוגנר.
למרות העובדה שרוב יצירותיו של הופמן נעלמו לחלוטין וכלל אינן מבוצעות הוא עדיין חי באינספור יצירות מוסיקליות חשובות וסיפוריו היו מקור לכמה וכמה אופרות. המפורסמת מכולן היא כמובן סיפורי הופמן של אופנבך. ז'ול בארבייה ומישל קארה שכתבו את הליברית לסיפורי הופמן התבססו על תרגומים לצרפתית של יצירותיו של הופמן. הבובה המכנית אולימפיה מופיעה בסיפורו של הופמן איש החול, אנטוניה מופיעה בסיפור חבר המועצה קרספל ומקורה של ג'ולייטה הוא בסיפור הרפתקת ליל סילבסטר. מעבר לכך הבלדה על קליינזק שהופמן שר בפרולוג לאופרה מקורה בסיפור קליינזק, השם פיטיקינאצ'ו מגיע מהסיפור סניור פרומיקה ודמותו של ד"ר מיראקל האחראי למותה של אנטוניה מבוסס על דמויות מהסיפור סניור פרומיקה וסיפורים אחרים. אופנבך כתב לראשונה אופרה קלילה המבוססת על יצירה של הופמן - המלך גזר לליברית של סרדו, סאטירה פוליטית על נפוליאון השלישי שהיתה מבוססת על הסיפורים ארוסתו של המלך וקליינזק. בשנת 1919, כ-40 שנה לאחר מותו של אופנבך, יוליוס שטרן ואלפרד זמארה עיבדו מוסיקה של אופנבך מהיצירה שודד הים השחור לליברית המבוססת על יצירתו של הופמן העלמה פון סקודרי והיצירה כולה נקראה הצורף מטולדו. אופרות נוספות המבוססות על עבודתו של הופמן הן בחירת הכלה מאת בוזוני (1912), הנסיכה בראמבילה מאת וולטר בראונפלס (1909), קדרת הזהב מאת וילהלם פטרסן (1904), הבובה מנירנברג מאת אדולף אדם (1852), הבובה מאת אדמונד אודרן (1896), מפצח האגוזים ומלך העכברים מאת קרל ריינקה, וקרדילק מאת הינדמית (1926) שבגרסתה הראשונה היתה מבוססת על הסיפור העלמה פון סקודרי. בעולם הבלט הקלאסי קופליה של לאו דליב מבוססת על הבובה הרוקדת באיש החול של הופמן ומפצח האגוזים של צ'ייקובסקי מבוסס גם כן על סיפור של הופמן - מפצח האגוזים ומלך העכברים.
אבל עיקר הצלחתו וחשיבותו של הופמן היתה כסופר. זמן קצר לאחר מותו יצירותיו תורגמו לצרפתית ובתרגומים אלו הופצו בכל רחבי אירופה והגיעו עד לרוסיה שם רוב הסופרים החשובים קראו את יצירותיו בשקיקה והושפעו מהן. דוסטוייבסקי למשל הודה כי הושפע רבות מהופמן בנושאים פסיכולוגיים. ולמרות שסופרים כמו סקוט, קרלייל ואדגר אלן פו היו מודעים לעבודתו של הופמן, יצירותיו כמעט ולא תורגמו לאנגלית. הופמן כתב לעתים בחיפזון רב כיוון שהיה זקוק למזומנים לשלם עבור היינות היקרים שאהב לשתות, לשלם חובות מצטברים בפונדקים השונים ואפילו לשלם עבור הוצאות המחייה היומיות. לכן הוא כתב גם סיפורים רבים מבלי להתעמק בכתיבה ולמרות שהצלחתם היתה רבה הם חסרו את הסגנון המיוחד שלו ובעצם היו יכולים להיכתב על ידי כל סופר שולי אחר בעת ההיא. אבל הופמן היה סופר ממדרגה ראשונה שידע לשלב באופן מרתק ביצירותיו פנטסיה ואלגוריה, סימבוליזם, פילוסופיה ופסיכולוגיה ולעתים על הקורא לשוב ולקרוא ביצירותיו כדי להבין את כל המשמעויות המסתתרות בהן.
.jpg "סיפוריו של הפמן")
