רקוויאם

הלל לתפארת המתים

האם אין הדבר מוזר? מדוע עלינו לשיר מוסיקה אלוהית למענם של אלו שכבר מתו? האם אין זה עדיף לשיר למען תפארת החיים ואלו הנמצאים עלי אדמות? ואם אנו רוצים כבר להלל בשירה, האם אין זה עדיף להלל את האל מאשר בני אדם מתים? ידוע כי הכל מהללים את האל ללא הרף, וגם שירי תהילה עבור החיים מקובלים בהחלט. אבל שירי תהילה למען המתים, או ליתר דיוק האדרת החיים דרך הזיכרון של אלו שכבר מתו, היא תופעה שקשה להתעלם ממנה. קחו למשל את הקדיש ומנגינתו הענוגה כדוגמה. הקדיש היא תפילה למען המתים, או ליתר דיוק תפילה המעניקה כוח להמשיך לחיות לאלו שנותרו חיים עת בן משפחה נפטר. ובעוד ליהודים יש את הקדיש, הרי לנוצרים יש את הרקוויאם. והרקוויאם, כפי שקרה לטקסטים ליטורגיים נוצרים רבים, יצא במהרה מההקשר הדתי הצרוף שלו ועזב את כותלי הכנסייה והדת כשהוא מוצא את משכנו החדש בעולם החילוני של אולם הקונצרטים.
בהשוואה למקובל בדתות אחרות אין אנו צריכים להתייחס במוזרות כלפי הרקוויאם. בחברות רבות מקובל להתאבל על המתים באמצעות מוסיקה וריקודים. בחברות שבטיות הנקראות פרימיטיביות יש טקסים רבים הקשורים עם מותם של גיבורים, מנהיגים וסתם עמך. ובטקסי לוויה אצלנו בארץ, כאשר הנפטר הוא ממוצא ספרדי למשל, בהרבה מקרים ניתן יהיה לשמוע את הקינות שיש להן שפה מוסיקלית ברורה משלהן ומשקל וקצב מאוד ספציפיים. בעולם המוסיקה הקלאסית הרקוויאם, שהוא בראש ובראשונה תפילה למען המתים, מביע ברוב המקרים את הסגנון והאישיות של המלחין שחיבר אותו.
לא זה המקום לציין את כל הרקוויאמים שנכתבו מאז ועד עולם. מספיק לציין מספר דוגמאות מרכזיות בספרות הרקוויאם בכדי להבין את ייחודה של תפילה זו. הרקוויאם של ורדי הוא יותר אופרה מאשר יצירה ליטורגית למען המתים ואין זה פלא. בניגוד למלחינים רבים אשר כתבו בסגנונות מוסיקליים שונים בימי חייהם, ורדי הוא בראש ובראשונה מלחין אופרה. וכאשר הוא משתמש במקהלה הגדולה וארבעת קולות הסולנים המסורתיים בעולם האופרה של הסופרן, מצו סופרן, טנור ובס, אין זה מפליא כי התוצאה הסופית היא אופרה בעלת ממדי ענק. האריה של הטנור, "אנקתי אנקת אשם", למשל, היא אחת מהאריות היפות ביותר שוורדי הלחין עבור קול הטנור, וזמרי טנור רבים מזמן הוציאו אותה מהקשרה הליטורגי ונוהגים לבצע אותה ברסיטלים ובקונצרטים במסגרת תכניות של אריות אופראיות מגוונות. והקטע המסיים יצירה זו עם האריה לסופרן הוא אחד הדרמתיים ביותר שוורדי הלחין מעודו.
פסגת ההלחנה בסגנון הרקוויאם שמורה, כמו בסגנונות רבים אחרים, למוצרט. הקשיבו לדרך בה הוא מתאר את המוות או את יום הדין. קשה מאוד יהיה לסרב לבקשת התחינה להעניק מנוחת עולם לנפטרים כאשר היא מבוצעת לצליליו של מוצרט. יום הדין של ורדי הוא דרמטי וענק, יום הדין של מוצרט הוא צריפות מוסיקלית לשמה כפי שניתן לומר על היצירה כולה. הסיפור כיצד ומדוע מוצרט הלחין רקוויאם זה ידוע ביותר והוא מהווה בהרבה מובנים את השיא של המחזה ולאחר מכן הסרט אמדאוס. ובין אם כל הפרטים בסרט ובמחזה מדויקים או לאו, אין כל ספק כי הרקוויאם הוזמן על ידי אדם אנונימי ממוצרט שמטרתו היתה להציג את היצירה ברבים כאילו הוא הלחין אותה. אין גם ספק כי כיוון שמוצרט עצמו הלחין את הרקוויאם כשהוא עצמו שוכב על ערש דווי, הוא בהחלט הצליח לתפוש ביצירה זו את המשמעות העמוקה ביותר של החיים כולם ואת תחושתו של אדם העומד לאבדם. אין אף מלחין אחר שהצליח לתפוש את עומקו ועיקרו של הרקוויאם כפי שמוצרט עושה זאת.
בעוד מוצרט מטביע את חותמו האישי על הרקוויאם, פורה וברהמס מציגים את הסגנון של ארצות מוצאם כשהם ניגשים לכתיבת רקוויאם. הרקוויאם של פורה מאוד צרפתי באופיו. ביצירה זו רק שני סולנים, שילוב מעט מוזר של סופרן ובריטון, עם תזמורת קאמרית בעיקר באווירה שהיא משרה גם אם לא בגודלה. קיימת תחושה של מסתורין ועומק מסביב לרקוויאם ספציפי זה, מעין שלווה סוחפת המרמזת על האימפרסיוניזם הצרפתי העתיד לבוא. ברהמס לא הלחין רקוויאם רגיל אלא רקוויאם גרמני בו הוא במודע חורג מהמיסה הלטינית ומצרף טקסט גרמני לתוך היצירה. והתוצאה, שוב בביצוע מקהלה ואותו השילוב של סופרן ובריטון, היא יצירה מאוד גרמנית באופייה, מיסה המיועדת הרבה יותר לחיים מאשר למתים, יצירה המפארת את עוצמתם של החיים ואת הדרך בה החיים מתמודדים עם המוות. כמו כל רקוויאם אחר, גם כאן למקהלה יש תפקיד מרכזי ביותר.
רקוויאם המלחמה של בנג'מין בריטן הוא ללא כל ספק הרקוויאם בהא הידיעה של המאה ה-20. בריטן אינו עוסק בתפילות ובמיסות למתים שעזבו את העולם בדרך הטבע. בריטן, המשתמש בשירה של וילפרד אוון שהיה החלל האחרון במלחמת העולם הראשונה, הלחין רקוויאם לסופרן, טנור ובריטון, מקהלות וכן שתי תזמורות (אחת סימפונית מלאה ואחת קאמרית). הוא  שר תפילת אשכבה לחברה שבה בני אדם מתים במלחמה, לחברה שבה מלחמה הפכה להיות לתופעה יומיומית שאיש אינו מתרגש ממנה. לכן רקוויאם זה אינו רק קינה על אלו שמתו אלא מעבר לכך. בראש ובראשונה זו יצירה המהווה אצבע מאשימה כנגד החברה המאפשרת למוות שכזה להתרחש. רקוויאם המלחמה של בריטן הוא זעקה משוועת ותשוקה נואשת לשלום בעולם שמזה זמן רב שכח את המשמעות האמיתית של מלה זו. בריטן היה פציפיסט ידוע. הוא שנא מלחמה ובמשך מספר שנים אף ברח ממולדתו אנגליה לארצות הברית בכדי להימלט ממאורעות מלחמת העולם השנייה. ולכן אין זה פלא כי הרקוויאם שלו הוא מעין התרסה כנגד המסורת המקובלת של הרקוויאם. בריטן לא היה מלחין שנהג לחקות מסורות קיימות, הוא יצר מסורות חדשות משלו, מסורות המוכתבות מאופיו של העולם בו הוא חי. וכל מי שמאזין לרקוויאם המלחמה יודע כי לא מדובר כאן אך רק בחוויה מוסיקלית מרגשת לשמה, אלא מעל לכל בחוויה אישית רגשית ביותר.
כמו העולם המשתנה בו אנו חיים, גם הרקוויאם השתנה באופן משמעותי במשך השנים. אבל מה שנותר בכל רקוויאם באשר הוא, הוא הכוח והתחושה שהיצירה משרה והיופי של המוסיקה שמלווה תחושה זו, בין אם מדובר ברקוויאמים בני האלמוות של מוצרט או ורדי ובין אם ברקוויאמים אחרים ידועים אולי פחות כמו אלו של כרוביני, ליסט או ברליוז. וכל עוד חובבי המוסיקה ימשיכו לאהוב את העוצמה של קול האדם ואת יכולתו הייחודית להביע רגשות, תמיד יהוו רקוויאמים אלו חלק מרכזי ברפרטואר של תזמורות ומקהלות בכל רחבי העולם.

מגוון אפשרויות לכל מי שרוצה להעשיר את חוויית האופרה
 
רוצים לדעת יותר על האופרה שאתם הולכים לראות? רוצים לגלות את הסודות שמאחורי הקלעים? רוצים לפגוש את האמנים לאחר ההופעה? האופרה הישראלית מאפשרת לכם להעצים את החוויה האופראית עם שלל אירועים לפני ואחרי ההופעה.
 
הרצאה מקדימה
שעה לפני כל תחילת הופעת אופרה מתקיימת באולם הרצאת מבוא בת 30 דקות. ההרצאה, המועברת על ידי נציגים מצוות האופרה, מתמקדת לעתים באופרה וברקע ההיסטורי שלה, לעתים בהיבטים המוסיקליים של היצירה, לפעמים בהפקה עצמה ומאפשר לצופים לקבל תוספת אינפורמציה לקראת הצפייה באופרה שעה קלה לפני תחילת ההופעה.
ההרצאה מתחילה שעה לפני תחילת כל הופעת אופרה. אורך ההרצאה: 30 דקות.
הכניסה חופשית לבעלי הכרטיס לאופרה באותו יום. 
 
אופרה טוקבק
ההופעה נגמרה. השעה כבר מאוחרת. ובכל זאת החוויה היתה מסעירה, מאתגרת, מרגשת. זה הזמן לפגוש את כמה מהמשתתפים במפגש בלתי פורמאלי. בוא לשמוע ולהשמיע. בואו לשאול שאלות. בואו להכיר את הסולנים מקרוב. הזדמנות יוצאת דופן להתקרב אל האמנים שריגשו אתכם זה עתה על הבמה.
אופרה טוקבק מתקיים בתום המופע במפלס השני של אכסדרת בית האופרה. משך הטוקבק: כחצי שעה.
הטוקבקים מתקיימים כמה פעמים בכל הפקה. הכניסה חופשית.