מאדאם בטרפליי

מערכה ראשונה
השדכן היפני גורו מראה לסגן הצי האמריקני בנג'מין פרנקלין פינקרטון את הבית החדש אותו קנה זה עתה. גורו מציג בפני פינקרטון את המשרתים המהווים חלק מעסקת החבילה אותה רכש פינקרטון, הכוללת מעל לכל כלה צעירה ויפה, צ'ו-צ'ו-סן (גברת פרפר) שמה. פינקרטון וגורו מצפים לבואה של צ'ו-צ'ו-סן (בטרפליי) לטקס הכלולות אך לפניה מגיע הקונסול האמריקני, שרפלס, מתנשם מהעלייה התלולה אל הבית הממוקם על גבעה גבוהה ומשקיף לעבר המפרץ. שרפלס ופינקרטון לוגמים משקה חריף ופינקרטון מסביר כי חתם על חוזה יפני אופייני המעניק לו את הבית ואת אשתו ל-999 שנה, עם האפשרות לבטל את החוזה מתי שרק יחפוץ בכך. פינקרטון גם מספר כי כמו כל גבר אמריקני גם הוא נודד מנמל לנמל ובכל תחנה מטיל את עוגנו. עתה, בנגסקי, הוא ישא לאשה את בטרפליי. שרפלס דוחה את גישתו הקלילה למדי של פינקרטון. הוא שמע את בטרפליי כאשר הגיעה לקונסוליה והוא מודע לכך כי היא אוהבת את פינקרטון בכל מאודה. פינקרטון אומר כי אכן בטרפליי מושכת אותו אבל הוא מעדיף להרים כוסית לרגל היום בו יינשא "על אמת", לאשה אמריקנית.
בטרפליי מגיעה עם חברותיה ומשוחחת עם בעלה לעתיד והקונסול. היא מגלה כי היא בת 15, ולמרות העובדה שמשפחתה היתה אמידה, היא נאלצה לעבוד כגיישה כאשר המזל לא האיר להם פנים. לשאלה ביחס לאביה משיבה בטרפליי בקצרה כי הוא מת, בעוד גורו רומז לשרפלס לא לחקור בעניין. קרוביה של בטרפליי מגיעים לטקס ביחד עם הנציב הקיסרי ורשם הנישואין. בטרפליי מראה לפינקרטון את החפצים האישיים המועטים שהביאה עמה לביתם החדש ובהם חפץ אחד סודי אותו היא מסרבת לגלות. גורו מסביר כי זה סכין שהקיסר שלח לאביה עם הוראה מפורשת להרוג עצמו, והאב ציית. בטרפליי מגלה בשקט לבעלה לעתיד כי בבוקר ביקרה במיסיון והמירה את דת אבותיה בדתו שלו בכדי ששניהם יוכלו להתפלל לאותו אל. טקס הנישואין הקצר מסתיים במהרה ושרפלס עוזב את המקום תוך שהוא מתרה בפינקרטון לנהוג בתבונה. שלוות מסיבת הכלולות מופרת כאשר אל הבית פורץ הבונזו, דודה של בטרפליי שהוא גם כהן דת, המגנה אותה על כי המירה את דתה ומנדה אותה ממשפחתה. קרוביה של בטרפליי עוזבים והיא נותרת המומה ובוכייה. פינקרטון מרגיע את רעייתו ועם רדת הליל הם שרים דואט אהבה מלא תשוקה סוערת.

מערכה שנייה
תמונה ראשונה
שלוש שנים חלפו מאז פינקרטון עזב את נגסקי, ורק סוזוקי, המשרתת וחברתה הקרובה והנאמנה של בטרפליי, נותרה עמה. בטרפליי מלאת בטחון כי בעלה ישוב, שכן אם לא היה מתכונן לשוב הרי לא היה דואג להסדר עם הקונסול לפיו ישלם בקביעות את שכר הבית. באריה הגדולה שלה שרה בטרפליי כי יום יפה אחד ישוב אליה בעלה. גורו מביא את שרפלס לביתה של בטרפליי. היא מברכת אותו בחום ושמחה לשמוע כי הביא לה מכתב מבעלה. בטרפליי שואלת את הקונסול מתי מקוננים אדומי-החזה באמריקה. בעלה, היא מסבירה, הבטיח כי ישוב כאשר אדום-החזה ישוב לקונן. ביפן הם כבר עשו זאת שלוש פעמים אך אולי באמריקה הרגליהם שונים במקצת. שרפלס אינו מסוגל, כמובן, לענות לה בעוד גורו פורץ בצחוק עז. גורו מודיע כי הנסיך העשיר ימדורי מוכן לשאת את בטרפליי לאשה אך היא מסרבת. ימדורי עצמו מופיע  אולם בטרפליי דוחה אותו וטוענת כי למרות שלפי החוק היפני היא אישה חופשיה, הרי שלפי החוק האמריקני היא עדיין אשתו של פינקרטון. ימדורי עוזב ושרפלס מנסה להקריא לבטרפליי את מכתבו של פינקרטון, אך היא נכנסת לדבריו ללא הפסק ואינה מאפשרת לו לסיים ולו גם משפט אחד. היא משוכנעת כי המכתב מודיע על שובו של בעלה אליה. כאשר שרפלס שואל מה תעשה אם פינקרטון לא ישוב ומציע לה למעשה להינשא לימדורי, היא נעלבת, מבקשת לגרש את שרפלס מביתה ועוזבת את החדר ושבה עם ההוכחה שבעלה אכן ישוב - בנה בן השלוש. פינקרטון עוד לא יודע על קיומו של הילד, אבל שרפלס מבטיח לספר לו. מה שמו של הילד, שואל הקונסול ובטרפליי עונה, שמו "צער", אך כשאביו ישוב שמו ישתנה ל"שמחה". בטרפליי תופסת את גורו המציץ לביתה ומכריז כי באמריקה ילדה יחשב לממזר. היא מאיימת להכותו כאשר תותח הנמל מכריז על בואה של אנייה. בטרפליי וסוזוקי ממהרות להביט לעבר הנמל, כפי שעשו בשלוש השנים האחרונות בכל פעם שאנייה הגיעה לנמל. הפעם הן רואות אנייה לבנה, אמריקנית, אנייתו של פינקרטון. בטרפליי חשה כי צדקה לכל אורך הדרך, וכי בעלה אכן שב אליה והיא מורה לסוזוקי לקשט את הבית בפרחים. בטרפליי לובשת את שמלת כלולותיה וכאשר יורד הליל היא, בנה וסוזוקי  מביטים לעבר השביל בציפייה לבואו של פינקרטון.

תמונה שנייה
עם עלות השחר בטרפליי עדיין ממתינה בעוד סוזוקי והילד נרדמו. קרני השמש מעירות את סוזוקי השולחת את גבירתה לנוח מעט. פינקרטון ושרפלס מגיעים אך מבקשים מסוזוקי הנרגשת לא להעיר את בטרפליי. היא מבחינה בעוד אישה בגן וכאשר היא לומדת כי זו קייט, אשתו האמריקנית של פינקרטון, מבינה סוזוקי כי חייה של בטרפליי אבודים, אך היא מבטיחה לבקש מבטרפליי כי תמסור את בנה לפינקרטון ואשתו. בטרפליי מתעוררת ונכנסת בחפשה אחר בעלה, אך אינה רואה אותו. לעומת זאת, היא מבחינה בקייט ומבינה מיד את האמת מרה. בטרפליי אף מסכימה למסור את בנה לפינקרטון אם יגיע לקחתו בעצמו. היא משלחת את סוזוקי והילד מעליה, לוקחת את הסכין בו התאבד אביה וקוראת את הכתובת החרוטה עליו: "עדיף למות בכבוד מאשר לחיות ללא כבוד." כאשר היא עומדת להרוג עצמה סוזוקי מביאה לה את ילדה. באריה נוגה נפרדת בטרפליי מבנה ונועצת את הסכין בליבה כאשר פינקרטון ושרפלס נכנסים בריצה אל הבית.

מגוון אפשרויות לכל מי שרוצה להעשיר את חוויית האופרה
 
רוצים לדעת יותר על האופרה שאתם הולכים לראות? רוצים לגלות את הסודות שמאחורי הקלעים? רוצים לפגוש את האמנים לאחר ההופעה? האופרה הישראלית מאפשרת לכם להעצים את החוויה האופראית עם שלל אירועים לפני ואחרי ההופעה.
 
הרצאה מקדימה
שעה לפני כל תחילת הופעת אופרה מתקיימת באולם הרצאת מבוא בת 30 דקות. ההרצאה, המועברת על ידי נציגים מצוות האופרה, מתמקדת לעתים באופרה וברקע ההיסטורי שלה, לעתים בהיבטים המוסיקליים של היצירה, לפעמים בהפקה עצמה ומאפשר לצופים לקבל תוספת אינפורמציה לקראת הצפייה באופרה שעה קלה לפני תחילת ההופעה.
ההרצאה מתחילה שעה לפני תחילת כל הופעת אופרה. אורך ההרצאה: 30 דקות.
הכניסה חופשית לבעלי הכרטיס לאופרה באותו יום. 
 
אופרה טוקבק
ההופעה נגמרה. השעה כבר מאוחרת. ובכל זאת החוויה היתה מסעירה, מאתגרת, מרגשת. זה הזמן לפגוש את כמה מהמשתתפים במפגש בלתי פורמאלי. בוא לשמוע ולהשמיע. בואו לשאול שאלות. בואו להכיר את הסולנים מקרוב. הזדמנות יוצאת דופן להתקרב אל האמנים שריגשו אתכם זה עתה על הבמה.
אופרה טוקבק מתקיים בתום המופע במפלס השני של אכסדרת בית האופרה. משך הטוקבק: כחצי שעה.
הטוקבקים מתקיימים כמה פעמים בכל הפקה. הכניסה חופשית.

جاكومو بوتشيني
مدام باترفلاي/السيدة فراشة
سيقود الفرقة دان إتينغر في هذا الإنتاج المبهر للمخرج ماريوش ترلينسكي لأوبرا بوتشيني المؤثرة. سنتعرف على قصة الشابة اليابانية الصغيرة التي تقع في غرام قائد الأسطول الحربي الأمريكي، لتضحي في نهاية المطاف بأغلى ما تملك حتى تؤَمن مستقبل طفلها بعد أن تركهم أبوه.

قائد الأوركسترا: دان اتينغر 
مخرج   ماريوش تريلينسكي
تحديث الإخراج: يورجي كريسياك 
تصميم المسرح:  بوريس كودليكا 
مصممي ملابس: مجدالينا تسلفسكا
بابل جارباجيك
تصميم اضاءة:  توماس مييرزفاه
مصمم الرقص:  اميل فيسولوفسكي

أداء:
باترفلاي: أوريليا فلوريان
آلا فاسيلفيتسكي
بينكرتون: فالانتين ديتيوك
اوتر يورجيكيا
شاربلس: يونوتس باسكو
عوديد رايخ
سوزوكي: شاي بلوخ
جورو: ايتان دروري
أنتوني ويب
يمادوري: جوليان فان ملايرتس
نوعام هاينز 
بونزو: يأير بوليشوك
كيت:  تماره نافوط
جال كوخاب
مفوض عسكري: بنيني ليون جروبنر
كاتب الزواج: يوأف أيلون
شاحاف ريغيف
دولوره: ميخائل تسوران
ايلي نحماني
ممثلين: ميخائيل تشييتشكا
كشيشتوف تشارني
توماش نركوفسكي 

باشتراك:
جوقة الأوبرا الإسرائيلية
بقيادة أساف بينراف
أوركسترا الأوبرا: الفرقة السمفونية الإسرائيلية ريشون-لتسيون.
ليبريتو: لويجي ايايكا وجوزيبي جاكوزا
الغناء باللغة الايطالية
الترجمة متاحة باللغتين العبرية والإنجليزية
ترجمة: يسرائيل أوفال
مدة العرض ثلاث ساعات يشمل استراحة
إنتاج مشترك مع دار الأوبرا البولندية الوطنية

4.12.2022 ليلة العرض الأول برعاية ليزيكا، عامي وتيدي ساجي.

حكاية الأوبرا

الفصل الأول
وسيط الزواج جورو يعرض لبِنكرتون ملازم الأسطول الحربي المسمى بـ"بنجامين فرانكلين" بيته الجديد. جورو يستعرض الخدم كجزء من الصفقة، الصفقة التي تضمنت ايضاً عروس جميلة صغيرة السن تدعى تشو-تشو-سان (السيدة فراشة). يتنظر جورو والملازم بنكرتون قدوم (باترفلاي) لإتمام مراسيم زواجهما. يأتي القنصل الأمريكي شاربليس لاهثاً بسبب صعوبة الطريق المؤدي للتلة حيث يقع البيت المطل على الخليج. يتناول شاربلس وبنكرتون مشروباً روحياً فيتكلما بشأن عقد الصفقة اليابانية التقليدية ويروي بنكرتون بأنه قد ربح من خلالها البيت، الخدم والزوجة أيضاً لمدة تدوم 999 سنة مع الإمكانية بفسخ العقد حينما يشاء. يضيف بنكرتون بأنه كجميع الرجال الأمريكين قد اعتاد على أن يُبحر دوماً من ميناء إلى آخر ليفعل ما يشتهي في كل محطة والآن فقد حان موعد زواج بانغسكي من باترفلاي، أما شاربلس فيرفض اسلوب بنكرتون الاستخفافي. تأتي باترفلاي للقنصلية فيلاحظ شاربلس قدومها وسرعان ما يعي حبها الحقيقي لبنكرتون. بنكرتون بدوره يقول بأن باترفلاي جذابة بالفعل ولكنه يتوق لأن يشرب نُخب زواجه "الحقيقي" من امرأة أمريكية.

حضرت باترفلاي برفقة صديقاتها وسرعان ما بدأت تتحدث مع زوجها المستقبلي والقنصل. روَت أنها ابنة خمسة عشر ربيعاً وأنها بالرغم من أن عائلتها كانت غنية، فهي اضطرت لتعمل كفنانة استعراضية عندما اشتدَّ بهم الحال. عندما سُئلت عن أبيها أجابت بإيجاز بأنه قد توفي، بينما رمز جورو لشاربلس بأن لا يَذكر هذا الموضوع مُجدداً. وصل أقارب باترفلاي لحفل المراسيم مع الملازم القيصري ووسيط الزواج. أخذت باترفلاي بنكرتون لتريه بعض الأغراض الشخصية القليلة التي أحضرتها إلى بيتهما الجديد، باستثناء غرض صغير واحد قد رفضت الكشف عنه. قال جورو بأنه خنجر قد أرسله القيصر لأبيها بأمر منه ليقتل نفسه وبأن الأب قد قام بتنفيذ الأوامر وطعن نفسه بالفعل. صرَّحت باترفلاي بأنها قد انضمت لبعثات تبشيرية واعتنقت ديانة بنكرتون كي يتمكنا من الصلاة إلى إلـهٍ واحدٍ مشترك. تمّت طقوس الزواج بسرعة وغادر شاربلس المكان بعدما قام بتحذير بنكرتون ونصحه بأن يتصرف بعقلانية وتروّي. لم تدم السكينة طويلاً على الزوجين الجدد، فسرعان ما ضجَّ المكان بدخول البونزو عم العروس، والذي أتى ليتبرأ منها لخروجها عن دينها. يغادر أقاربها المكان فتبقى وحدها تبكي من الصدمة. مع حلول الليل يقوم بنكرتون بتهدأتها فسرعان ما ينسجمان ويغنيان بلهفة شديدة.  

الفصل الثاني
الصورة الأولى
مرت ثلاث سنوات على رحيل بنكرتون عن ناغاساكي، لم يبقَ برفقة باترفلاي سوى صديقتها المقربة وخادمتها سوزوكي. كانت باترفلاي واثقة كل الثقة بأن زوجها سيعود اليها، تقول بأنه لو لم يكن ينوي العودة لما اهتم بتسديد أجرة البيت. في الآريا الكبيرة تغني باترفلاي بأنه سيعود اليها حتماً يوماً ما. جورو يرافق شاربلس الى بيت باترفلاي، فتستقبله بحرارة وسعادة كونه يحمل لها رسالة من زوجها الحبيب. تسأل باترفلاي القنصل: هل ستعود العصافير ذات الصدر الأحمر لتبني أعشاشاً؟ فقد وعدها زوجها بالعودة اليها اذا ما عاد هذا الطير إلى عُشّه، وتضيف بأن هذا قد حصل في اليابان ثلاث مرات منذ وعدها بذلك، لكن لربما تختلف العادات الأمريكية قليلا.
شاربلس لم يستطع أن يجيبها ولم يحتمل الأمر، بينما انفجر جورو ضاحكاً. قال جورو لباترفلاي بأن الأمير الغني يامادوري يريد الزواج بها، فرفضت هذه الفكرة. قدِم يامادوري بنفسه ليطلبها فرفضته مجدداً بشكل قاطع وأوضحت بأنه بمقدورها الزواج بحسب القانون الياباني ولكنها زوجة بنكرتون فعلاً بحسب القانون الأمريكي. غادر يامادوري وحاول شاربلس أن يقرأ رسالة بنكرتون لباترفلاي، لكنها لم تكف عن مقاطعته فلم يستطع قول حتى جملة مفيدة واحدة. تدَّعي باترفلاي بأنها واثقة، مؤمنة ومتأكدة بأنه سيزف لها خبر العودة السعيد.
حين سألها شاربلس عمّا ستفعله إن لم يعود بنكرتون واقترح عليها مجدداً بأن تتزوج يامادوري، غضبت وشعرت بالإهانة وهددت شاربلس بطرده من بيتها ثم خرجت من الغرفة وعادت مع الدليل القاطع لعودة بينكرتون- طفلهما ابن الثلاث أعوام. لم يكن بينكرتون يعلم بأمر الطفل لكن شاربلس وعدها بأن يخبره. "ما اسمه؟" سأل القنصل، فأجابته باترفلاي بأنه يدعى "حزن" حتى يعود أبوه فنسميه "فرح". تَلمح باترفلاي جورو حيث ادّعى باستهزاء بأن هذا الطفل يعتبر في أمريكا غير شرعي، فتغضب وتبدأ بتهديده حتى قاطعهم صوت المدفع المُبشّر بوصول سفينة ما الى الميناء. هرولن باترفلاي وسوزوكي فوراً لمراقبة السفن كما فعلن طوال السنين الثلاث الماضية عند سماع المدفع. هذه المرة شاهدن سفينة بيضاء، أمريكية، انها سفينة بنكرتون حتماً. شعرت باترفلاي بأنها كانت على صواب طوال كل هذه السنين، وأن زوجها فعلاً عائد اليها. أمرت باترفلاي سوزوكي بتزيين البيت بالورود، وذهبت لترتدي فستان العرس. مع حلول الليل جلست باترفلاي تحدق في المدى منتظرة زوجها برفقة طفلها وسوزوكي.

الصورة الثانية
مع بزوغ الفجر بقيت باترفلاي يقظة منتظرة بينما ناما سوزوكي والطفل. أيقظ شعاع الشمس سوزوكي التي أخذت سيدتها لتأخذ قسطاً من الراحة. وصل بنكرتون وشاربلس معه وطلبا من سوزوكي ألّا توقظ باترفلاي. لاحظت سوزوكي امرأة في الحديقة، وعندما أدركت أنها كيت زوجة بنكرتون الأمريكية أيقنت بأن حياة باترفلاي أصبحت عرضة للخطر. لكنها وعدت بنكرتون وزوجته بإقناع باترفلاي بتسليمهما ابنها. استيقظت باترفلاي باحثة عن زوجها فلم تجده، لكنها رأت كيت فسرعان ما فهمت الحقيقة المُرة. وافقت باترفلاي على تسليمهم ابنها شرط أن يأتي أبوه بنفسه ليأخذه، أرسلت سوزوكي وطفلها خارجاً وأخذت بخنجر أبيها فقرأت ما نُقش عليه :"مت بكرامة فهذا أشرف من العيش بلا كرامة". حين أوشكت على قتل نفسها دخلت سوزوكي ومعها الطفل. تغني باترفلاي آريا عظيمة مودعة طفلها الغالي ومن ثم تغرس السكين في جسدها حتى لفظت أنفاسها الأخيرة بينما هرعا بنكرتون وشاربلس الى البيت.

להבין מחדש את מאדאם בטרפליי

לצד היותה אחת האופרות המבוצעות והאהובות בכל הזמנים, מאדאם בטרפליי הפכה בעשורים האחרונים למקרה מבחן מעניין בדיון סביב מקומן של אופרות קאנוניות בעידן ה"פוליטיקלי קורקט". הנה כמה מחשבות על הפרשנות של מאדאם בטרפליי בפרספקטיבה של שנת 2022, ועל למה ואיך כדאי להמשיך לצפות בה

מרבית חובבי האופרה בעולם מחייכים בעונג למשמע צמד המילים "מאדאם בטרפליי", אחת האופרות האהובות של פוצ'יני, ואחת המבוצעות ביותר בעולם. בטרפליי נחשבה במשך שנים לקונצנזוס - יצירה מוזיקלית כובשת, שיחד עם סיפור סוחט דמעות ומלאכת מחשבת דרמטורגית, הופכת למופת של אמנות בימתית. גדולי הבמאים פירשו אותה, כוכבות האופרה הנוצצות ביותר ביצעו אותה, ורבבות צפו בה.  אלא שתרבות ה"פוליטיקלי קורקט" הציתה דיון סוער בנוגע לביצוע של יצירות שנכתבו בעידן תרבותי אחר ולפי אמות מידה מוסריות שונות מאלה המקובלות בימינו, והדיון הזה לא פסח גם על בטרפליי. אז האם עדיין ניתן לאהוב אופרה שעוסקת בקולוניאליזם ובניצול נשים?

 
פוצ'יני מגלה את בטרפליי

סגן פינקרטון הוא קצין אמריקאי שמוצב בנגסאקי, יפן. הוא פוגש את גורו, שדכן יפני חסר מצפון, המשכנע אותו לפתות את צ'ו צ'ו סאן (בטרפליי) בת ה-15 להסכם נישואין זמני עד שימצא לו אישה אמריקאית. בטרפליי מתפתה לנישואין ומתנצרת לשם כך, מה שמוביל לנידויה על ידי משפחתה.  פינקרטון עוזב לאמריקה ומבטיח לבטרפליי שישוב בעוד שלוש שנים לקחת אותה. לאחר שלוש שנות המתנה, שבמהלכן בטרפליי יולדת בסתר את בנו של פינקרטון, הוא חוזר לנגסאקי יחד עם אשתו האמריקאית, קייט. כאשר השניים מגלים את דבר קיומו של הילד, הם מחליטים לקחת אותו איתם לאמריקה. בטרפליי שולחת את בנה במטרה לאפשר לו חיים טובים יותר באמריקה, ושמה קץ לחייה.

הרעיון לאופרה מאדאם בטרפליי נולד בשנת 1900, לאחר שפוצ'יני צפה במחזה בעל אותו שם בלונדון.   פוצ'יני נכבש על ידי הסיפור הטרגי של בטרפליי, והוקסם מהאקזוטיות של התרבות היפנית. פוצ'יני עסק באותה תקופה בכתיבת אופרות בסגנון ה"וריזמו", תנועה אמנותית ששאפה להציג "סיפורים מהחיים" באופן ריאליסטי ככל האפשר. לכן, היה לפוצ'יני ברור, שאם הוא מביא את יפן אל במת האופרה, הוא צריך לעשות זאת באופן מדויק ואמין. לואיג'י איליצ'ה, הליברטיסט שעבד עם פוצ'יני, נסע לנגסאקי כדי לחקור את המנהגים והתרבות היפנית, בעוד פוצ'יני השקיע את זמנו בחקר המוזיקה היפנית. הוא יצר קשר עם אשת השגריר היפני באיטליה, ששרה לו שירי עם יפנים והשיגה עבורו תווים של מוזיקה עממית. את השירים ששמע שילב פוצ'יני בתוך הנושאים המוזיקליים של האופרה, ובמקביל בחר להשתמש בתזמורים יוצאי דופן כדי ליצור סאונד אוריינטלי. פוצ'יני אפילו הקדים את זמנו כאשר הבחין בבעייתיות מסוימת בתיאור הדמויות במחזה, וניסה לשנות זאת באופרה שלו. הוא ברא פינקרטון יהיר ונצלן, חסר מוסר באופן בוטה. הקהל שונא את פינקרטון, וזה בדיוק מה שפוצ'יני רצה.  את דמותה של בטרפליי פוצ'יני העמיק והעצים, בוודאי בהשוואה לאופן הילדותי והקריקטוריסטי שבו היא מוצגת במחזה המקורי.

מאה שונה, מבט שונה

הכוונות של פוצ'יני היו ללא ספק טובות וההצלחה של האופרה הייתה חד משמעית, אך לקראת חלוף המאה המבט על בטרפליי החל להיות ביקורתי יותר. טענות הועלו לגבי האותנטיות הפולקלוריסטית של בטרפליי, מבחינה מוזיקלית וטקסטואלית כאחד. יש שהבחינו כי מקורן של חלק מהמנגינות שפוצ'יני משתמש בהן בבטרלפיי הוא בכלל בסין, ומחקר שהתפרסם טען שפוצ'יני למד אותן מתיבת נגינה שוויצרית שהיתה ברשותו. ניתוחים שונים של הליברית הצביעו על אי דיוקים בתיאור התרבות והמנהגים היפניים, כמו למשל כריעת הברך המיותרת של סוזוקי ובטרפליי כשהן פוגשות לראשונה את פינקרטון, או שימוש לא נכון בביטוי הלקוח מדת השינטו, כחלק מדבריו של דודה של בטרפליי שהיה בודהיסט.

 
וזו הייתה רק ההתחלה. האקסיומות החברתיות החדשות של המאה ה- 21 העלו שאלות חדשות בנוגע לגזענות, סטריאוטיפיזציה אתנית וחוסר שוויון מגדרי ביצירה הזו. איך אישה בעידן ה-MeToo , יכולה ליהנות מאופרה שמספרת על ניצול מיני של נערה יפנית בת 15 על ידי גבר לבן בצבא האמריקאי? איך קהל שמודע למושגים כמו "ניכוס תרבותי" ו"אוריינטליזם"  יכול להעריך יצירת אמנות שנכתבה על ידי גבר אירופאי לבן שכף רגלו מעולם לא דרכה במזרח הרחוק? האם צריך לכבד מסורת אומנותית של מלחין שחטא בעצמו בייצוג של התרבות שעליה כתב? האם ניתן להתעלם מכך שרוב הזמרות ששרות את בטרפליי הן זמרות לבנות באיפור אסיאתי כבד, שמבטא את הגיוון התרבותי הלוקה בחסר של תעשיית האופרה? 

בטרפליי מתעדכנת

"כדי לשרוד, עולם האופרה חייב להתעמת עם הגזענות והסקסיזם הטבועים בו" - כך כתבה קת'רין הו ב-2019, במאמר דעה בניו יורק טיימס שהכה גלים בתעשיית האופרה. הו הייתה אז סטודנטית אסיאתי-אמריקאית באוניברסיטת ייל, וגם בתו של זמר אופרה. הו טענה שאי אפשר להמשיך ולהעלות אופרות כמו בטרפליי, טורנדוט, חליל הקסם וכרמן, בלי להכיר בגזענות הטבועה בהן. ואכן, כבר מתחילת שנות האלפיים, במאים ובתי אופרה מנסים ליצור הפקות מעודכנות יותר, במטרה להתאים את התכנים לרוח התקופה. כך למשל בית האופרה בטוקיו חידש בשנת 2004 הפקה פריזאית של בטרפליי, וניסה לעשות אותנטיזציה של הליברטו והפרטיטורה: כלים יפניים אמיתיים הוכנסו אל התזמורת, חלקים מהליברית הושמטו או שונו כדי להיות מהימנים יותר בהיבט ההיסטורי- תרבותי, וחלקים בבימוי חודשו במטרה לעדן את יחסי הכוחות הבעייתיים בין הדמויות המערביות והיפניות. באופרה המלכותית בלונדון העלו מחדש הפקה משנת 2002, רק לאחר שבמשך שנה שלמה חשבו יחד עם אקדמאים ואנשי מקצוע כיצד להפשיט מההפקה כל רמז לקלישאה או קריקטורה שעלולה להיות פוגענית. סונוקו קומימורה, מעצבת מומחית בתרבות יפן שנשכרה במיוחד, בחרה להיפטר מסימנים ויזואליים אנכרוניסטים שכללו איפור פנים לבן לדמויות יפניות, פאות, תספורות בסגנון סמוראי, ותלבושות מסורתיות.

נחזור לרגע לקת'רין הו ולאביה, זמר האופרה. ממש לפני שכתבה את המאמר שלה, הו הבת צפתה באביה בהפקה של האופרה טורנדוט בבית האופרה של טורונטו. גם בטורונטו ניסו לעשות מתיחת פנים שתגיש את טורנדוט בבטחה לקהל של 2019:  פינג, פנג ופונג, הפכו לג'ים, בוב וביל. הם גם הולבשו בחליפות שחורות במקום בבגדים מסורתיים. הו התייחסה בגיחוך וביטול לשינויים שטחיים אלה, בטענה שהם לא באמת מוחקים את היסודות הבעייתיים של האופרות הללו. "במקום להתייחס לאופרה כאל תוצר תרבותי דינמי שיכול להתאים את עצמו לתקופה" היא כותבת, "צריך להתייחס אליו כמוצג מוזיאוני ולחנך דרכו את הקהל לגבי הקונטקסט התרבותי הבעייתי בתוכו הוא נוצר". גישה כזו הובילה לכמה פרויקטים מעניינים, שמבקשים להנכיח את הסוגיות הבעייתיות באופרות כמו בטרפליי במקום לנסות להתגבר עליהם באמצעים אסתטיים. באופרה הלירית של בוסטון הכריזו על "תהליך בטרפליי" - דיונים סגורים ופתוחים לגבי מקומה של בטרפליי בקונטקסט התרבותי הנוכחי, שיתנהלו כתהליך מקדים לעליית הפקה חדשה. האופרה של סיאטל הציגה ב- 2017 הפקה חדשה של בטרפליי יחד עם תערוכה נלווית שמאירה את הממד ההיסטורי הבעייתי של היצירה, לצד מבט ביקורתי על תוצרי תרבות אחרים שמנציחים דימוי יפני סטריאוטיפי בברודווי ובהוליווד.

במבחן הזמן

הבעיה היא, שהחששות מפני סקנדלים ציבוריים עלולים לשתק בתי אופרה ובמאים בבואם לגעת בכל אופרה שיש בה מסרים בעייתיים. האם הגורל הבלתי נמנע הוא אובדן של יצירות אמנות בעלות ערך, רק כי הן "מתנהגות לא יפה" במונחים של היום? הספרים של דוקטור סוס כוללים ייצוג אתני סטריאוטיפי ("ילד סיני אוכל עם מקלות" מתוך הספר הראשון שלו הוא רק דוגמה אחת), פיטר פן הוא ספר אנטי-פמיניסטי (וונדי מונחתת היישר אל תפקידה כאמא בארץ לעולם-לא, וטינקרבל היא האישה הקנאית האולטימטיבית), הסרט כוכב הקופים הוא גזעני (קופים בהירים נותנים פקודות לקופים כהים), ואלה רק כמה דוגמאות מתוך שיח ער שמתפשט בשנים האחרונות במרחב התרבותי, האקדמי והציבורי.

גם אם לא מסכימים עם הגישה של קת'רין הו, היא מעלה נקודה חשובה: אופרות נכתבו בקונטקסט של הזמן שלהן, ואסור לשכוח את זה. מודעות וקבלה של ההקשר ההיסטורי, עשויים להיות חלק משמעותי מהפתרון. מאדאם בטרפליי היא אכן סטריאוטיפ של נערה יפנית כפי שנתפס על ידי גברים אירופאים לבנים במאה ה- 19. היא אובייקט מיני, אישה חלשה ושברירית, שפועלת תוך ריצוי גבר לבן. העובדה שפוצ'יני והכותבים שלו תיארו אותה ככזו, מלמדת אותנו שיעור חשוב על קולוניאליזם, שוביניזם ואוריינטליזם במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. אי אפשר להתעלם מנקודת המבט הזו, במיוחד נוכח הרצון של בתי אופרה להגיע לקהל צעיר, שהפרספקטיבה הזו מוטמעת בו. אבל צריך לזכור שבטרפליי היא גם יצירת אומנות יפהפייה וחד פעמית שמדברת על אהבה, הקרבה, בגידה ואמהות. היא מצליחה, כבר הרבה שנים, לחבר בין נערה יפנית בת 15 לא.נשים מכל העולם ובכל הגילאים. הם מזילים דמעה בסוף האופרה כי הם חשים את כאבה של בטרפליי ומתרגשים ממנה, ויש לכך ערך אדיר. עצם קיומו של הדיון על בטרפליי הוא חשוב והכרחי, בין אם הוא מתרחש מאחורי הקלעים ובין אם לפניהם, והוא שיכול לאפשר לנו להמשיך ליהנות מהיופי שלה, מתוך מודעות לשינויים המבורכים בנקודת המבט מאז שעלתה לראשונה על הבמה.