אמהות

אופרה ישראלית מקורית מאת דוד זבה
ליברית: המלחין וקטעים מספר בראשית

תזמורת האופרה - התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון

השירה בעברית
כתוביות תרגום מוקרנות בעברית ובאנגלית

משך המופע: כשעה ורבע ללא הפסקה

הפקה משותפת עם תיאטרון גשר

 - תודה לטובה וסמי סגול על תמיכתם בהפקה וחברותם הנאמנה ארוכת השנים -

פרולוג
"האמהות שלא זכרתם ובקושי נתתם לנו שם", האמהות של ספר בראשית מציגות את עצמן: "רק תרמנו בשתיקה את הרחם לתנ"ך."

תמונה ראשונה
וידויו של אלוהים בקול סופרן: "אהבתי לשנוא ואהבתי לאהוב... נהניתי להפלות, לבחור, להעדיף... התלהבתי, רצחתי אלפים רק בגלל שנעלבתי."

תמונה שנייה
באריה קצרה מבטאת אם אלמונית את יעודה התנכ"י: "את שהובטח לו בשנתי, אותי אותי..."

תמונה שלישית
שרה מגרשת את הגר וישמעאל למדבר.

תמונה רביעית
מקום המפגש הסימבולי התנ"כי – הבאר. הנשים על פי הבאר בחום הקופח של המדבר, אינן משתוות לכוחם של הרועים הגברים, אבל צריכות להשקות את ילדיהם.

תמונה חמישית
אלהים באריית קנאה סרקסטית בחווה, "כי רק הנשים מדברים עם נחשים, נאמנות כמו רוח, והן יקריבו את הכל בשביל תפוח."

תמונה שישית
בנותיו של לוט מספרות לאמן כיצד לוט, אביהן, היה מוכן לתת אותן להמון הזועם בסדום שיעשו בהן כטוב בעיניהם. אשת לוט מבינה את מה שבעלה עשה, איננה מסוגלת לשאת עוד את החרפה והזוועה ומחליטה להסתובב לאחור.

תמונה שביעית
אחרי שיעקב גנב מעשיו את הבכורה וברח לארם – מזמרת רבקה לעשיו שיר-ערש, בו היא מתוודה על חלקה בגניבת הבכורה, ועל כך ש... "אמא אוהבת אותך, אבל פחות."

תמונה שמינית
אשת פוטיפר חושקת ביוסף, היא "חמה, נואשת", ורוצה אותו "כמו אשת".

תמונה תשיעית
האחיות רחל ולאה, נשותיו של יעקב, נפגשות לאחר שהוחלפו בידי אביהן, ומתוודות זו בפני זו:  "...כמה בכיתי, כשהוא הביט בי וקרא: לא למענך חיכיתי, לא אותך רציתי...!"

תמונה עשירית
השפחות בלהה וזלפה מבינות שעל ילדיהן להתייצב בקדמת המחנה, ולהגן בגופם על אחיהם שנולדו ללאה ורחל, כנגד עשו המתקדם מולם עם לוחמיו.

תמונה אחת עשרה
תיאור עקידת יצחק מנקודת ראותה של שרה. האם שמעולם לא נשאלה או יודעה בכוונה לעקוד את בנה היחיד, מסיימת את האריה בעקידתה שלה.

תמונה שתים עשרה
אשת נח מנסה להתמודד עם העולם החדש שלאחר המבול, עולם "מלא כל כך הרבה גויות... בני-אדם, חיות," ושואלת "האם היה שווה להטביע?"

תמונת סיום
כל הנשים, "האמהות שלא זכרתם", נפגשות עם אלהים שמסיים את האופרה במילים: "מזמן הפסקתי לרחם."