הרצל מתהלך ברחובות פריז החשוכים לאחר שהתחמק מביתו עמוס המתחים והתגלגל למפגש מפוקפק, ועולה בו תחושת תלישות וזרות. בהליכתו הלילית הטרופה הוא מחפש לאן הוא שייך, אבל השאלה הזאת נותרת פתוחה עד סופה של האופרה. האריה של הרצל מצליחה להעביר את הרגשות העמוקים שעולים בו במהלך השיטוט הרחק מתחושה של בית. מאסטרו נמרוד דוד פפר צולל איתנו ברגע של אופרה אל הכתיבה של האריה הנוגעת הזאת, וחושף איך המלחין יונתן כנען גרם לתזמורת לבטא את נבכי נפשו של הרצל: