הקיץ הזה תגיע אופרת בארוק נצחית נוספת לאתר ההיסטורי בעכו – אורפיאו ואאורידיצ'ה מאת גלוק. בהפקה החדשה שתעלה בעכו בבכורה ישראלית, שותפים מיטב הכישרונות המקומיים: הבמאית יוליה פבזנר, עוזר הבמאי והכוריאוגרף איציק גלילי, המנצח איתן שמייסר, הסולנים אלון הררי, אלה וסילביצקי ויעל לויטה, אנסמבל זמרי מורן ותזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים. על רקע האתר ההיסטורי המיוחד בעכו, תקום לתחיה האופרה האלמותית של גלוק, המספרת את סיפור אהבתם הטרגי אך הפיוטי של אורפיאו ואאורידיצ'ה.
אורפיאו הוא פלא מוסיקלי: אביו, האל אפולו, העניק לו במתנה את ה"לירה" – גלגול עתיק ומיניאטורי של הנבל. כישרונו של אורפיאו היה כה רב, עד כי הצליח לכבוש ולהקסים כל אדם או יצור בנגינתו. בזכות יכולתו המופלאה הוא גבר על מכשולים רבים ולרדת אל השאול, כדי להציל את אהובתו אאורידיצ'ה היפהפייה שמתה מהכשת נחש ביום חתונתם. המסע מגיע אל קיצו כאשר אורפיאו מסתכל לאחור לוודא שאאורידיצ'ה אכן בעקבותיו – למרות הנחיותיו המפורשות של האדס אל השאול. אאורידיצ'ה שבה לעולם המתים, ואורפיאו שבור הלב עולה חזרה אל עולם החיים – ומת זמן קצר לאחר מכן.
מקורו של סיפור האהבה הטרגי במיתולוגיה היוונית, ומאז עבר גלגולים ספרותיים: בכתביו של אפלטון בשנת 500 לפנה"ס, בפואמה של המשורר הרומאי הנודע ויריגליוס שחי במאה האחרונה לפנה"ס, ובשיר האפי "מטמורפוזות" של המשורר אובידיוס שחי במאה הראשונה לספירה. האופרה "אורפיאו ואורידיצ'ה, של גלוק היא אולי המפורסמת ביותר מבין האופרות בהשראת נושא זה - אך היא וודאי אינה היחידה. בשנת 1600 נולדה האופרה "אאורידיצ'ה" מאת המלחינים האיטלקים ג'אקופו פרי וג'וליו קצ'יני, ובשנת 1706 כתב מלחין הבארוק המפורסם מונטוורדי, שנחשב לאבי האופרה, גם הוא את האופרה "אורפיאו". "חליל הקסם" של מוצרט, "פידליו" של בטהובן, וה"ריינגולד" של ואגנר גם הן מכילות מוטיבים עלילתיים ודרמתיים שלקוחים מהסיפור יוצא הדופן של אורפיאו.
עוצמתה של האופרה נובע כמובן מהאוניברסליות של הסוגיות האנושיות שבאות בה לידי ביטוי, אך גם מעצם היותה יצירה בינלאומית: היא נכתבה על ידי מלחין גרמני, על פי ליברית באיטלקית שמבוססת על אגדה יוונית, והיא מושפעת רבות מהגינון האופראי הצרפתי של המאה ה- 18. כך למשל, הרצ'יטטיבים באופרה הם ברובם "אקומפניאטו", כלומר מלווים על ידי התזמורת; המבע הקולי הוא לירי ורגשי, בניגוד לווירטואוזיות שאפיינה את הכתיבה הווקאלית האיטלקית; במרכזה של האופרה עומד בלט – מאפיין שהיה אהוב במיוחד על הקהל והמלחינים הצרפתים. בשאיפה להעלות את האופרה בבית האופרה המלכותי בפריס, גלוק אף כתב גרסה חדשה ומיוחדת של האופרה עם ליברית בצרפתית, הרחבת הבלט, ושינויים בתזמור ובחלוקת התפקידים הקולית – כל זאת במטרה להתאים את האופרה לטעמו האנין של הקהל הפריסאי.
ההפקה של הבמאית יוליה פבזנר מתמודדת עם הסוגות האוניברסליות והאנושיות שבסיפור המיתולוגי, מתוך נקודת מבט עכשווית. "ההפקה שלנו עוסקת באבל של אורפיאו ובזיכרון של אאורידיצ'ה במוחו" אומרת פבזנר. "אורפיאו מוכה היגון בורח לעולם הדמיון בעקבות מותה המפתיע של אהובתו. הביקור האפי שלו בעולם השאול, מתואר בהפקה שלנו כהזיה של אורפיאו שבה הוא בוחן את הגבולות של עצמו. הוא עובר מהעולם האידילי בו חי עם אאורידיצ'ה, לעולם מלא יצרים ודחפים אסורים, ולאחר שעובר את כל שערי הגיהינום הוא מבין שאאורידיצ'ה שונה מזו הטהורה והבתולית שהוא זוכר". מכאן לוקחת ההפקה כיוון מפתיע, ובו משולש יחסים בין אורפיאו, אאורידיצ'ה והאדס אל השאול. הפרשנות של פבזנר מחזקת את דמותה של אאורידיצ'ה ומאפשרת לה בחירה משחררת: האם לשוב לעולם החיים יחד עם אורפיאו בעלה, או להישאר בשאול עם האדס.
במה בוחרת אאורידיצ'ה? את זאת תוכלו לגלות בחודש הבא, בחצרות האבירים הקסומות בעכו, בהפקה מקומית ומקורית לאופרה האהובה של גלוק ולסיפורם הנצחי של אורפיאו ואאורידיצ'ה.
