מחווה ל״חבורת אוראן״

מחווה ל"חבורת אוראן"
המוסיקה האלג'יראית היא סמל לשילוב בין מזרח ומערב: היא נולדה מתוך מסורות מוסיקליות אתניות בעיר אוראן באלג'יר, בימים שלפני מלחמת האזרחים ; הושפעה מתרבויות זרות תחת שלטון קולוניאליסטי; והתמזגה עם סגנונות מוזיקליים מודרניים בערים אירופאיות מרכזיות. השילוב האמנותי הזה הוא תמציתה של תזמורת מזרח מערב ירושלים, שתחשוף במופע הקרוב את יופייה של המוסיקה האלג'יראית על צורותיה השונות, יחד עם ברי סחרוף, עמיר בניון והפסנתרן עמרי מור- שייתנו את הפרשנות האישית שלהם לשפה המוסיקלית הייחודית והרב-תרבותית של אוראן בפרט ואלג'יר בכלל.

המוסיקה האלג'יראית היא חלק ממסורת מוסיקלית צפון אפריקאית של אזור ה"מגרב" הכולל גם את מצרים, לוב וטוניסיה. בתחילת המאה ה- 20 חיו בארצות אלה יהודים, ספרדים, ערבים ואפריקאים – כל קבוצה נשאה עמה מסורת מוסיקלית עתיקת יומין, שהייתה מורכבת מפיוטים ודקלומים דתיים יחד עם סגנונות מקומיים. אחת ההשפעות העיקריות על המוסיקה האלג'יראית הייתה המוסיקה האנדלוסית, שהגיעה לאלג'יר כבר במאה ה- 15 בעקבות כיבוש ספרדי של אזורים מוסלמים באנדלוסיה, ונדידה של חלק מהתושבים לאלג'יר. יחד עם פיוטים דתיים יהודיים וערביים ובשילוב עם מקצבים אפריקאים – נוצר סגנון מוסיקלי ייחודי ברחובות הפתלתלים של העיר אוראן.

בשנות ה – 30 של המאה ה- 20, משוררים ואנשי רוח בשכונות מצוקה בעיר החלו למחות על המצב החברתי, הפוליטי והכלכלי במפגשים מוסיקליים מחתרתיים. שם הם יכלו לבטא בחופשיות את דעותיהם נגד סטראוטיפים חברתיים ושמרנות דתית שאפיינה את המדינה באותה תקופה, ולחמו עבור ערכים של אהבה, תשוקה ורוח נעורים. המוסיקה שנוצרה במפגשים אלה הפכה לימים למוסיקת הראי, המפורסמת בעולם כולו. בקבוצות אלה היו חברים יהודים וערבים כאחד, שחיו בשכנות טובה באלג'יר של אותם ימים, והטקסטים היו לקוחים מתפילות ערביות מוכרות, וממוטיבים מוסיקליים מהמסורות האתניות השונות של תושבי העיר.

אחד המוסיקאים היהודיים החשובים של אותה התקופה היה מוריס אל מדיוני – זמר ופסנתרן שנולד באוראן בסוף שנות ה- 20. אישיותו המוסיקלית צמחה במקביל להתפתחותה של מוסיקת הראי, והיא משקפת את עירוב התרבויות וההשפעות הללו. אל-מדיוני לימד את עצמו לנגן בפסנתר על כלי שנקנה בשוק הפשפשים המקומי וכך הפך לאמן הראשון ששילב פסנתר במוסיקת ראי. בתחילת שנות ה- 40, כאשר מוסיקת הראי הפכה להמנון של מדוכאי הקולוניאליזם, היא החלה להישמע באופן תכוף בקבוצות מרקסיסטיות וסוציאליסטיות שדרשו לצאת מהכיבוש הצרפתי. הראי החל לקבל אליו סגנונות מוסיקליים אחרים שהיו מקובלים בזרמים פוליטיים מהפכניים, וכך קיבל מאפיינים מצריים ואנדלוסיים. במקביל, בשנת 42 הגיע מוריס אל מדיוני לבר אמריקאי חדש שנפתח באוראן בעקבות כיבוש אלג'יר ע"י בעלות הברית. בבר, נדהם אל-מדיוני למשמע מוסיקה מעולם אחר: ג'אז, בוגי-ווגי ומוסיקה לטינית. אל מדיוני הוקסם מהצלילים והמקצבים האמריקאים והחל לשלב גם אותם אל תוך המסיקה שלו. 

בתחילת שנות ה- 60, לאחר מלחמת העצמאות האלג'יראית שהסירה את הכיבוש הצרפתי מאלג'יר, נאלץ אל-מדיוני (יחד עם כל התושבים הצרפתים ומרבית הקהילה היהודית)  לעזוב את אוראן ולהגר לצרפת. ההגירה של מוסיקאים ואנשי רוח מאלג'יר לאירופה המשיכה בשנות ה- 70 וה- 80 בעקבות איומים על חייהם מכיוון גורמים אסלאמיים קיצוניים. התיישבותם בערים מרכזיות ופורות כמו פריז ולונדון, הובילה את המוסיקה האלג'יראית לגלגול נוסף עם השפעות מסצנת הפופ האירופית. השילוב בין מוסיקה אלג'יראית שורשית למאפיינים מוסיקליים מערביים מודרניים הפכה את הראי לאהוב ומוכר ברחבי העולם, עם כוכבי פופ אלג'יראים והופעות החל מפסטיבלים של מוסיקת עולם ועד לערב הסופרבול האמריקאי. בשנת 2011 עלה מוריס אל מדיוני לישראל והוא חי בה עד היום. מדיוני ייבא את הסגנון המוסיקלי הייחודי שלו לארץ, כאן הופיע, הקליט, ושיתף פעולה עם אמנים מקומיים רבים.
המופע של תזמורת ירושלים מזרח מערב ממשיך באופן אורגני את הדרך הארוכה שעברה המוסיקה האלג'יראית. מהמקורות האתניים שלה, דרך המוסיקה של יהודי אוראן ועד לראי המודרני. התזמורת יוצרת שילובים מוסיקליים מפתיעים: פיוטים יהודיים בעברית לצד שירים ודקלומים בערבית, כלים מזרחיים ומערביים שמנגנים יחד, ופרשנויות אישיות של אמנים שמגיעים ממסורות מוסיקליות שונות. כל אלה תורמים שכבה נוספת לעולם מוסיקלי-היסטורי שמגיע מרחובות אוראן שבאלג'יר לבמת האופרה ישראלית.

יעל קרת