שמלת הסקנדל של מאדאם אקס

הרצאתה של יערה קידר באופרה הישראלית

רצינו לספר לכם קצת על קטעי האופרה שמבוצעים במהלך ההרצאה. מאיזו אופרה הם לקוחים, באיזה רגע בעלילה הם מופיעים, מי שר אותם, ומה הופך כל אחד מהם לכל כך מוכר, אהוב ומשמעותי.

הדואט ״לילה יפה של אהבה״ (ברקרולה) מתוך סיפורי הופמן מאת אופנבאך

הברקרולה, מתוך האופרה סיפורי הופמן, שהולחנה על ידי ז'אק אופנבאך, ועלתה לראשונה בשנת 1881.

האופרה מספרת את סיפורו של המשורר הופמן, המשחזר שלוש פרשות אהבה טראגיות, שכל אחת מהן מסתיימת באכזבה בעקבות התערבותם של כוחות אפלים ודמויות מרושעות. דרך כישלונותיו הרומנטיים מבין הופמן לבסוף כי דווקא הסבל שלו הוא מקור ההשראה ליצירתו.

הברקרולה מושרת בידי ג'ולייטה, הקורטיזונה הונציאנית, וניקלאוס, המוזה של הופמן,  בפתיחת המערכה השלישית שמתרחשת בוונציה, ויוצרת אווירה של יופי, חושניות ומסתורין. בעוד השתיים מהללות את יופיו של הלילה ואת קסמי האהבה, הן גם מבשרות בעקיפין על הפיתוי והאשליה שיובילו לנפילתו הרומנטית האחרונה של הופמן. הברקרולה היא סוג של שיר שהיו (ועדיין) שרים הגונדוליירים בונציה ולכן אופנבאך כותב כזו משלו ומשלב אותה באופרה.

בסרט ״החיים יפים״, גווידו ודורה צופים באופרה סיפורי הופמן, והמוזיקה שהוא משמיע לה בכריזה של מחנה הריכוז בחלקו השני של הסרט היא הברקרולה הזו.

https://www.youtube.com/watch?v=eTyxSjeSfCE

האריה של דלילה ״לבי נפתח לצליל קולך״ מתוך שמשון ודלילה מאת סן-סנס

האריה ״לבי נפתח לצליל קולך״ מתוך האופרה שמשון ודלילה, שהולחנה על ידי קאמי סן-סנס, ועלתה לראשונה בשנת 1877.

האופרה, שמבוססת על הסיפור המקראי, מתארת את שמשון, גיבור בני ישראל, אשר כוחו העל־אנושי מאפשר לו להילחם בפלשתים ולהנהיג את עמו, עד שהוא נבגד בידי האישה שאהב. לאחר שהוא מגלה את סוד כוחו, הוא נופל בשבי, אך בסיום האופרה שב אליו כוחו והוא ממוטט את מקדש דגון על אויביו ועל עצמו.

האריה מושרת בידי דלילה במערכה השנייה, כאשר היא מפתה את שמשון לפתוח בפניה את ליבו. במוזיקה מלאת חמימות ורוך היא נשמעת כאילו היא מתוודה על אהבתה, אך למעשה מטרתה היא לגרום לו לחשוף את סוד כוחו העל־טבעי. במקור זהו בכלל דואט- שמשון שר יחד עם דלילה ומצטרף אליה. אך בביצוע קונצרטי אפשר ״להשמיט״ את התפקיד שלו ולהפוך את הדואט לאריה- כפי שתשמעו בהרצאה.

https://www.youtube.com/watch?v=yHQ9kuqr9Ro

האריה של כרמן ״האהבה היא ציפור מרדנית״ (הבנרה) מתוך כרמן מאת ביזה

האריה ״האהבה היא ציפור מרדנית״ (הבנרה) מתוך האופרה כרמן, שהולחנה על ידי ז׳ורז׳ ביזה, ועלתה לראשונה בשנת 1875.

האופרה מספרת את סיפורה של כרמן, צועניה צעירה עצמאית וסוערת, אשר כובשת את ליבו של החייל דון ז'וזה וגורמת לו לנטוש את הקריירה הצבאית שלו. כאשר כרמן מתאהבת בלוחם השוורים אסקמיו, דון ז'וזה נסחף לקנאה אובססיבית, ובסופו של דבר רוצח אותה מחוץ לזירת השוורים לאחר שהיא מסרבת לשוב אליו.

ה"הבנרה" היא האריה הראשונה של כרמן, והיא מושרת עם כניסתה לבמה במערכה הראשונה לעיני החיילים ותושבי העיר. בשיר זה היא מצהירה כי האהבה היא כוח פראי וחופשי שאי אפשר לשלוט בו או לכלוא אותו, מזהירה את הבחור שתבחר לאהוב ש״שישמור על עצמו״ ובכך מציגה כבר בתחילת האופרה את תפיסת עולמה ואת האישיות שתניע את העלילה כולה.

האריה נקראת גם הבנרה כי היא מבוססת על שיר עם וריקוד קובני שמגיע מהוואנה. ביזה שמע את השיר בבתי קפה ובורלסקים פריזאים וחשב, לפי התפישה של האורייטליזם באירופה, ש״לטיני זה לטיני״ וזה יתאים לצועניה הספרדיה שלו. הוא הניח שזה שיר עם והשתמש במנגינה מבלי לדעת שיש מלחין שעומד מאחורי השיר- מלחין שבהמשך קיבל קרדיט בתווים של האופרה.

https://www.youtube.com/watch?v=K2snTkaD64U

כרמן, שהיא אחת האופרות הכי אהובות ומבוצעות בהיסטוריה, נכשלה כישלון נוראי בבכורתה. הקהל הצרפתי לא יכל להתמודד עם הסוף הטראגי הנוראי לו הוא לא ציפה כי האופרה קומיק, בה עלתה האופרה, באו לשתות לצחוק ולהנות. הקהל גם דחה הרבה מהשינויים והחידושים המוזיקליים שביזה עשה במוזיקה, בניהם השילוב של המוזיקה הלטינית, המקורית או זו המדומה שביזה כתב. ובעיקר- הקהל לא יכל להתמודד עם אישה חזקה שלוקחת בעלות על המיניות שלה, על הגורל שלה (אותו היא מציבה מעל הדת) ואפילו עומדת על הבמה ומעשנת עם שמלה שחושפת את הברכיים שלה.

הסקנדל והשערורייה שליוו את כרמן עם בכורתה, יחד עם הדרישות לשכתב ולשנות את האופרה, דומים לאלו שליוו את סרג׳נט ומאדאם אקס שלו. לסרג׳נט גם יש שני ציורים של הרקדנית הספרדיה כרמנסיטה- שניהם יכלו להיות בקלות כאלה של הגיבורה של ביזה.