היא לא ידעה את שמו

בעידן שבו כל אחד רוצה להיות מיליונר, משחקי החידות של האגדות יכולים להיראות נאיביים משהו. שלוש חידות בלבד. בלי "גלגל הצלה" מחבר בבית, בלי לשאול את הקהל, ובלי אפשרות לבחור מתוך ארבע תשובות. אבל המחיר, המחיר באגדות נורא הרבה יותר מהמחיר במציאות הוירטואלית של ימינו. נכון, מיליון שקלים לא עמדו אז על כף המאזניים וגם לא היה צורך במבחני קבלה כדי להשתתף. כל מי שרצה יכול היה לבוא ולנסות לפתור את החידות. היה רק תנאי אחד -  מי שנכשל מאבד את חייו. אין דרך חזרה.

פורשיה בסוחר מוונציה של שקספיר אינה כה אכזרית. היא משלחת בבוז מעליה את כל אותם מחזרים אצילים, ולעתים מגוחכים, שאינם מצליחים לבחור בתיבה הנכונה מבין השלוש שהיא מעמידה בפניהם. אבל פורשיה יודעת גם להנחות, בחן המיוחד לה, את הגבר אותו היא אוהבת. לעומתה, טורנדוט, הנסיכה הסינית הנוראה, מעונינת שלא יהיה מי שיעמוד במבחן. במחזהו של קרלו גוצי היא אומרת זאת בפירוש: "אני סולדת מבני מינכם, והגברים כולם לתועבה עלי ואין עצה לי כי אם להתגונן ככל אשר אוכל, כדי לחיות כבת חורין בלי איש אשר אשנא ואתעב."*

טורנדוט לא המציאה את משחק החידות. זהו מוטיב השב וחוזר בסיפורים מיתולוגיים רבים. בטבעת הניבלונג של וגנר נסובה המערכה הראשונה באופרה זיגפריד סביב משחק חידות בין מימה הגמד לווטאן אבי האלים, המוכר עתה בשם הנודד. ווטאן מוכן לשים את ראשו על כף המאזניים ופותר ללא כל בעיה את שלוש החידות הטריוויאליות למדי שמימה חד לו. אבל כאשר, למורת רוחו של מימה, שואל אותו ווטאן שאלה אחת, מימה אינו יודע את התשובה. ווטאן, שהעתיד נגלה לו לעתים, חס על מימה ומותיר אותו להתייצב מול הנער שאינו יודע פחד מה-הוא.

משחק החידות הוא בראש ובראשונה משחק של כוח. זו אינה רק התחרות על מעמד והגמוניה, אלא הרבה מעבר לכך. במקרים מסויימים, כמו אצל מימה, בטוח האחרון שהידע ההיסטורי שברשותו עולה על זה של האורח הבלתי- קרוא שנטה ללון בביתו. אצל טורנדוט מתפקדות החידות כרשת מגן שבונה הנסיכה כדי לחסוך מעצמה את גורל הנישואין. זהו פולחן השב וחוזר על עצמו ללא הרף. אצל מימה, לעומת זאת, מדובר באפיזודה חולפת, המעצימה את המתח הדרמטי של הרגע ומשמשת גם תירוץ לחזור בפני הקהל על ההיסטוריה המיתולוגית של העולם, שווגנר יצר בטבעת זו.

ובכל זאת, יש הבדל משמעותי בין טורנדוט של קרלו גוצי לבין טורנדוט של פוצ'יני. לכאורה מדובר באותה נסיכת קרח שונאת גברים, שבסופה של הדרך נמסה ומקבלת בתשוקה ובאהבה רבה את הנסיך הזר, שקרע מעליה את השריון עליו הגנה בחירוף נפש. אולם בדיקה של שלוש החידות שחדה טורנדוט לכלאף מגלה כי יש הבדל משמעותי בין שתי הגרסאות לאגדה, הבדל שקשור אולי במה שמתרחש לפני הטקס עצמו. טורנדוט של גוצי מוקסמת מהנסיך שהגיע לארמון ומנסה לפתור את החידות. בפעם הראשונה, כך נראה, היא מאבדת., אמנם רק לרגע קט, את עשתונותיה ומוכנה להיכבש בקסמו. טורנדוט של פוצ'יני מגלה חוסר עניין בולט בזר, אחד מיני רבים, שמגיע לארמון. היו שבאו לפניו ולבטח יהיו שיבואו אחריו. מבחינתה, הוא עוד אחד בשרשרת ארוכה של נסיכים שיסיימו את חייהם זמן קצר לאחר שיתחיל טקס החידות. טורנדוט של גוצי שמחה לכל מועמד נוסף הקרב אליה, משום שעבורה זו הזדמנות נוספת להפגין את חוכמתה ולחשוף ברבים את טיפשותם של הגברים. להבדיל ממנה, טורנדוט של פוצ'יני שרויה בייאוש תהומי שאין מוצא ממנו. היא שבויה בפולחנה, שבה וחוזרת עליו מכוח האנרציה. לא זה המקום לבדוק לעומק את דמות טורנדוט של הקומדיה דל- ארטה למול טורנדוט של עולם הווריזמו האיטלקי, אך הצצה לעבר שלוש החידות של כל אחת מהנסיכות הללו, הדומות והשונות להפליא זו מזו, עשויה לפזר במקצת את ערפל המסתורין האופף את דמותה של נסיכת הקרח.


 (לעצב כטור כפול את החידה הראשונה במחזה ובאופרה... וכך גם עם שתי החידות האחרות)

"מי הוא הסובב בלי הרף
על פני ערים וכפר. הוא בכל מקום.
פניו במלחמות הנושאות חרב
בניצחונות ובתבוסות ובשלום
כל הברואים שמחים בו, מטובו נוטלים הם
ועל כל אלה הוא טובו שופע
והוא אינו חסר, תמיד שופע
כל האומרים להידמות לו אווילים הם
הוא כאן עכשיו ושמו אינך יודע."

"באפילת הליל מרחפת תמונת קסם זוהר
נושאת כנף מעל האנושות הקודרת.
הכל פונים אליה, הכל מייחלים אליה
עם עלות החמה היא מתחבאת בנשמתה
בלילה נולדת מחדש וביום מתה."

בפתרון החידה הראשונה, מעניקה טורנדוט של פוצ'יני לכלאף את הנשק להמשיך במאבק. היא מעניקה לו את התקווה. מכאן, הכל יכול לקרות. מכאן, יש סיכוי ואסור לוותר עליו, למרות שהיא אינה מוכנה להפסיד בקרב החידות. טורנדוט של גוצי חייבת להפגין לעיני כל כי היא חכמה יותר מהנסיך. בקומדיה האיטלקית אנו מוצאים עצמנו בקרב מוחות בין גבר האוהב אשה אשר בלבה, כבר רמזה, גם היא אוהבת אותו. אצל פוצ'יני מתרחש מול עינינו קרב של אהבה, קרב שחייב פעם אחת ולתמיד להסתיים בתקווה לחיים אחרים. הדברים מתבהרים עוד יותר בחידה השנייה.

"יש עץ לכל אדם
סופן את יום הקץ הוא
קדמון הוא כעולם
אבל תמיד ינץ הוא.
עלים לו - שפע רב
יפים הם וצחורים הם
אך לבנותם אכזב
כי מגבם שחורים הם.
ענה בן מלך רם ועז
מה שם העץ הלז?"

"בוער כלהבה, אך אין זו האש
סוער מטירוף, מחרדה
יוסיף לבעור בגעגועים
אתה מתייאש הוא מתקרר
אתה חולם על ניצחון הוא מתלקח
אם תקשיב לקולו תעז!
צבעו אדום כצבע השקיעה."

טורנדוט של גוצי ממשיכה בשאלות המתחכמות, שאלת היגיון פשטנית שאין לה כל משמעות מעבר למשחק החידות עצמו. גם את חידתה של טורנדוט ניתן לפרש בצורות שונות, אך כמו בפעם הקודמת, גם כאן מעניקה טורנדוט לכלאף את הכוח להמשיך קדימה. הדם, הדם הנורא שמאבד כל מי שנכשל כאן, הדם הלוהט, הזורם בעורקיה ומשווע לתקווה, עוד מרגע ששאלה את השאלה הראשונה. טורנדוט של גוצי מוטרדת בעיקר מחידודי הלשון וממשחקי ההגיון, טורנדוט של פוצ'יני חרדה עתה עוד יותר לעצמה ולדואליות המוזרה בה היא מוצאת עצמה - על סף כישלון שאינו אלא הניצחון, אליו היא כה כמהה. מכאן נסללת הדרך בטבעיות אל החידה האחרונה.

"מי אותה חיה נאדרת
רגלים לה ארבעת ופרושות כנפיה
ממחץ גאונה ינועו מוסדי ארץ
והיא - מגן לאוהביה ואימת אויביה.
בכפותיה-איתנות היא ים דורכת
ומכוחה ינוע חוף, בצפורניה
אוחזת ממלכות היא ומולכת
לשפע ולשלום על החוסים באור פניה."

"קרח המבעיר בך אש
קרח שהאש שלך מקפיאה עוד יותר
לבנה ואפילו כאחת
הכוח שאתה מבקש ישעבד אותך
אם תהיה לו עבד, תהיה מלך!"

בחידה השלישית מתחדד השוני באופן מוחלט. טורנדוט של גוצי מנסה לשלוף את החידה הקשה מכולן, היא מנסה להתחכם. לאחר ששאלה שתי חידות שהתשובות להן הקשרו בטבע ובזמן, היא עוברת לשאלה ספציפית הרבה יותר. העובדה שכלאף פותר את חידתה מראה כי מעל לכל הוא יודע את מקור הכוח והסדר בעולם. ארי ונציה היא תשובה שאין לה משמעות, מעבר לכך שזו התשובה האחרונה שעל כלאף לתת, תשובה המביאה לו את נצחונו ומקבעת את סדרי העולם. השמש עומדת איתנה במקומה, ימי השנה חולפים כאשר כדור הארץ נע סביב השמש וארי ונציה עומד איתן כנציג השמש, השלטון והשררה עלי אדמות. תם המשחק, הסדר שב על כנו, וטורנדוט הפסידה במשחק שבמובנים רבים הזכיר את משחקו של מימה עם ווטאן.

טורנדוט של פוצ'יני שונה לחלוטין. לאחר שפותר כלאף את שתי חידותיה הראשונות היא מרגישה כי עולמה הולך וחרב עליה. היא אינה זקוקה למפגן חוכמה. לא זה עצם הענין כאן.  היא חייבת למצוא דרך להישאר היא עצמה, להישאר איתנה בתוך חומת הברזל שהקימה מסביבה ושהולכת ונבקעת. לכן השאלה היא גם התשובה. לכן הן שתיהם דו משמעיות. התשובה היא טורנדוט הנוראה השולחת גברים לגרדום מבלי להסס כלל, אך התשובה היא גם טורנדוט הנסיכה, הממתינה לגבר שיפתור את חידותיה ויגאל אותה מעצמה.

למרות מרחץ הדמים הנורא שהיא אחראית לו, אפשר להסיק, שטורנדוט של פוצ'יני מייחלת לרגע בו התליין המלכותי יסיים את עבודתו. טורנדוט של גוצי כלל אינה מטרידה עצמה בגורלם של הגברים המנסים לפתור את חידותיה. יום אחר יום, היא עסוקה במפגן החוכמה שלה. לכן, מבחינה מסוימת, מפלתה של טורנדוט של גוצי גדולה יותר. היא פשוט אינה מוכנה לה, ולכן גם אינה מקבלת אותה, למרות אותו מבט ששלחה לעבר הנסיך המסתורי לפני שהחל הטקס. טורנדוט של פוצ'יני משוועת למפלתה שלה עצמה, ובכך גדולתה. לכן גם קשה הרבה יותר להזדהות עם הנסיכה המרצחת של גוצי מאשר עם הנסיכה השברירית של פוצ'יני, העוטה סביבה מעטפת קרח ומחכה לקרני השמש שימיסו את לבה הקפוא. לכן גם
שאלת הנגד של כלאף משמעותית הרבה יותר באופרה מאשר במחזה. אצל גוצי מדובר אך ורק באמצעי מלאכותי, המעכב מעט את הסוף הטוב - האיחוד בין הנסיך לנסיכה. באופרה של פוצ'יני ברור שלאחר החידה, שפתרונה הוא טורנדוט, תגיע חידה נוספת שעניינה בשם, בזהות. גלי מהו שמי, אומר כלאף לטורנדוט וכך תגלי מהו סודי ומהו כוחי. גלי את שמי ואני שלך, ואז תוכלי לעשות בי ככל העולה על רוחך. גלי מהו שמי, ואהיה מוכן לבטל את נצחוני. לכן גם אין לכלאף כל בעיה לגלות לטורנדוט את שמו, ברגע שעלה בידו להמיס את הקרחון. הוא כבר יודע שניצח. למעשה, כבר ידע שניצח ברגע שפתר את החידות. חידת הנגד שלו היתה לא יותר מאמתלה, שתכליתה להראות לטורנדוט כי הוא נכון להתמודד עמה גם במגרש המשחקים שלה, לפני שיעברו יחדיו את הסמבטיון הגועש המפריד ביניהם לעבר הנועם שבאהבה.
השוני בין החידות שבמחזה ובאופרה הוא, אם כן, משמעותי. במחזה, החידות אינן אלא חידות. באופרה, הן סיפורה של טורנדוט. התקווה היא תקוותה של טורנדוט, הדם הוא דמה, וטורנדוט הרי היא טורנדוט, המצפה ליום בו דם הרצח האכזרי יהפוך לדם האהבה הבוער. בחידותיה, היא מגלה לנסיך מי היא באמת ומהי תשוקתה. כל הפותר את החידות האלו, אינו מתמודד סתם עם חידות היגיון, הוא פותר את חידת זהותה של טורנדוט, חידתה של נסיכת הקרח, שכבר מזמן מחכה לבוא האביב.

נסיכה אחת. שלוש חידות. אבל הסיפור כל-כך שונה. באופרה של פוצ'יני  הוא מושתת על כוחה של האהבה, ולכן, כמו כל הסיפורים הנפלאים שהעלה מלחין אגדי זה על הבמה, הוא כל-כך כובש.

*תרגום: נתן לאתרמן

עבור לתוכן העמוד