עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

כחול הזקן -ממיתוס לאופרה

"ביער אחד חי אדם שהיו לו שלושה בנים ובת אחת יפה." נשמע מוכר? בהחלט. מי לא מכיר את אינספור האגדות והמיתוסים שנפתחים במשפט כזה או דומה לו? "בארץ סין גר צ'אן סו לין בבית עם גינה/ולו שלושה בנים גדולים ובת אחת קטנה." האם מדובר באותו סיפור? האם זהו מיתוס אחד? לאו דווקא. מוטיב האחות לשלושה אחים הוא מוטיב החוזר על עצמו באגדות ובמיתוסים בכל התקופות ובכל התרבויות. המשפט הפותח הוא תחילתה של האגדה על כחול הזקן בקובץ סיפורי העם של האחים גרים. אך המקור הראשוני לאגדה זו הוא אוסף הסיפורים של שארל פרו. ושם הסיפור מתחיל מעט אחרת. "במזרח, בעיר שהיתה קרובה לבגדד, חי אדם ולו אוצרות רבים. היו לו בתים יפים בעיר ובכפר, פמליות של משרתים, זהב וכסף לרוב, יהלומים אינספור, שטיחים יקרים, ריהוט מרהיב, סוסים ערבים מהגזע המשובח ביותר. אבל לרוע מזלו היה לו גם זקן כחול שהפך אותו למכוער ביותר עד כדי כך שכל אישה רצתה לצרוח ולברוח ברגע שרק ראתה אותו." והמוטיב כאן הוא כבר אחר לחלוטין, מוטיב המזכיר במידה כלשהי את אגדת היפה והחיה.
אבל לא היפה או החיה ולא האחות הצעירה של שלושת האחים עומדים במרכז האגדה הזו. המוטיב המרכזי באגדה, המוכר גם הוא מאינספור אגדות וסיפורי עם, הוא האיסור המוחלט לחקור בעבר, והכלה החייבת לחיות בחוסר ידיעה לגבי זהותו האמיתית של בעלה.
כחול הזקן, הן אצל האחים גרים והן אצל פרו, אוסר על אשתו לפתוח את אחת מדלתות הטירה בעת שהוא יוצא למסע. הוא משאיר את אשתו עם כל אוצרותיו אבל חוזר ואומר כי אל לה לפתוח דלת אחת. "רק את החדר שמפתח הזהב הקטן הזה מתאים לו, אני אוסר עלייך; אם תפתחי אותו, יהיו חייך אבודים." והרי כולנו יודעים כי כל עלמה צעירה האוסרים עליה לעשות דבר כלשהו, אינה יכולה להתגבר על הסקרנות שבה. כך בל ביפה והחיה המגיעה לאגף האסור בארמון, וכך אשתו של כחול הזקן הפותחת את החדר האסור אף היא. וכשכחול הזקן חוזר ממסעותיו ומגלה כי אשתו עברה על האיסור המפורש, הוא מודיע לה שהוא יהרוג אותה. לו היתה זו שחרזדה, אין ספק שהיא היתה משכנעת את בעלה כי תספר לו סיפורי אגדות מעניינים ומותחים ובכך היתה דוחה את הקץ. אבל זו אגדה אחרת, וכאן היה על האישה הצעירה, פאטמה שמה אצל פרו, למצוא דרך להציל את חייה. והדרך היחידה היא לפנות לאחיה לעזרה. אצל פרו היא מתחננת בפני אחותה (שם המשפחה היתה גם כן של ארבעה ילדים אך היו שתי בנות ושני בנים) שהגיעה לבקרה כי תזעיק את אחיה. אצל האחים גרים היא עצמה מזעיקה את אחיה לבוא ולהצילה. ובשני המקרים – ממש בדקה ה- 90 , האחים מגיעים. "והנה הלמו שלושת האחים בדלת, פרצו פנימה וקרעו אותה מידו, אחרי כן שלפו חרבותיהם והכהו ארצה." כך אצל האחים גרים,
ואצל פרו "הוא רץ להציל עצמו אך שני האחים רדפו אחריו לאורך הטירה והגנים. הם היכו אותו בחרבותיהם ולאחר שהיו משוכנעים כי הוא מת, חזרו לאחותם." וכיוון שלכחול הזקן לא היו יורשים הרי שכל אוצרותיו עברו לאשתו שאצל פרו נישאה לגבר אחר "שעזר לה לשכוח את הזמן הקצר והאכזר בו שהתה בטירתו של כחול הזקן."
האופרה של ברטוק, לפי הליברית של בלה בלאש, לוקחת את האגדה העממית על כחול הזקן למחוזות פסיכולוגיים עמוקים יותר. כאן לא מדובר באגדת עם על עלמה צעירה הפונה לאחיה שיבואו להציל אותה. כאן לא מדובר על גבר מפחיד עד מאוד. כאן מדובר על מערכת יחסים מורכבת בין גבר לאישה המנסים לעזור זה לזו לצאת ממצב פסיכוטי שבעצם אין ממנו כל דרך חזרה. כחול הזקן הוא גבר עשיר גם כאן והוא נושא את יודית לאישה ומביאה לטירתו. עד כאן הכל מוכר, כי גם יודית עזבה את משפחתה כדי להיות עם כחול הזקן. אבל כאן חל השינוי המהותי בין האגדה לאופרה. כחול הזקן לא עוזב את אשתו לבדה בטירה עם איסור מפורש.
הוא עורך עמה יחדיו את הסיור המודרך בטירתו כאשר הוא מנסה, אבל לא באמינות רבה, למנוע ממנה לפתוח את הדלתות השונות בטירה. כל דלת מגלה את מה שהיה ברור לנו כשקראנו את האגדה – שכחול הזקן הוא גבר עשיר בעל אוצרות רבים וממלכה רחבה. חדר העינויים, מחסן הנשק, האוצר, הגן והממלכה כולה מסבירים היטב במי מדובר. אך עם פתיחתה של כל דלת ברור לחלוטין מה חסר בממלכתו של כחול הזקן. זו ממלכה חולה, זו ממלכה שאין בה נפש חיה, זו ממלכה בה שולט הגוון האדום של דם המוות.
כחול הזקן הוא גבר שקשה לו לאהוב. כחול הזקן הוא גבר שאינו מוכן לפתוח את צפונות לבו ולגלות את מחשבותיו. הוא נושא את יודית לאישה כדי שתעזור לו להתמודד עם עצמו כאשר תעזור לו לפתוח את צפונות לבו. ופתיחתה של כל דלת בטירה היא כמו פתיחת חדר נוסף בנשמתו ובנפשו של כחול הזקן. ויודית המגלה צעד אחר צעד שבעצם אין מה לגלות חוץ מריק נורא, חייבת להתמודד עם סקרנותה שלה. האם היא תמשיך לפתוח את הדלתות המאיימות ולגלות את מה שהיא אולי אינה רוצה לגלות, או האם היא תעמוד בסקרנותה הגואה, תוותר על הידע, ותישאר עם בעלה בחוסר וודאות מוחלט לגבי העבר והעתיד גם
יחד? גם אלזה בלוהנגרין עומדת בפני אותה דילמה. בעלה דורש ממנה שלא תשאל אותו על עברו ושלא תשאל אותו לשמו ובתמורה הוא מבטיח לה חיים מאושרים. אבל הספק... הספק עומד בעוכרה של כל גיבורה כזו. ואלזה אינה יכולה לעמוד בכך ולכן מאבדת את הגבר שהציל אותה ואהב אותה כל כך. ומצבה של יודית אינו שונה בהרבה.
גם יודית חייבת לגלות מה מסתתר מאחורי הדלתות של בעלה, בתוך נבכי נפשו של הגבר שלמענו עזבה את משפחתה. ולמרות שאגם הדמעות כבר מרמז כי כל דבר טוב לא יוכל לצאת מהנישואין האלו, היא ממשיכה ודורשת במפגיע לפתוח את הדלת האחרונה – הדלת מאחוריה היא מגלה את מה שחששה ממנו כל הזמן.
אצל האחים גרים היא גלתה "על הקירות נשים מתות תלויות ומכמה מהן נותר השלד בלבד." אצל פרו היא חוזה "בגופות של שבע נשותיו הקודמות של כחול הזקן אשר רגליהן תלויות קרוב לבריכה האיומה בה הדם שלהן התערבב. אין ספק כי אלו היו הנשים שכחול הזקן התחתן עמן ואשר את גרונן שיסף, זו אחר זו." המראה לא היה מלבב ואין פלא שהאישה הצעירה נבהלה עד מאוד. אך באופרה של ברטוק התמונה המתגלה מאחורי הדלת השביעית שונה במקצת. ראשית מדובר בשלוש נשים בלבד, אך כאן לא ברור כלל אם הן עדיין חיות או שמא מדובר בצלליות של נשותיו הקודמות של כחול הזקן שכבר מתו. האם הוא הרג אותן? האם הוא כלא אותן למוות מאחורי הדלת הזו? יודית מתעקשת לגלות מה מסתתר מאחורי הדלת השביעית ומגלה את שלוש הנשים הקודמות. היא מבינה כי עתה עליה יהיה להצטרף אליהן. היא יודעת כי ברגע שהסוד הכמוס ביותר של כחול הזקן התגלה לה היא לא תוכל להמשיך ולחיות כאילו לא אירע דבר. וכך בסיום נוגה למדי, מסביר כחול הזקן ליודית את החושך העוטה את חייו, את הריקנות הנוראה הממלאת את לבו, את המועקה של חייו ואת העובדה שהוא פשוט לא יכול לאהוב עד כלות, שהוא אינו מסוגל להעניק אהבה או לקבל אותה. וכמו שלוש הנשים שקדמו לה גם יודית ננעלת מאחורי הדלת השביעית בציפייה ליום בו אולי כחול הזקן ישתנה וישא אישה נוספת שתצליח לשחרר את כחול הזקן מסערות הנפש המתחוללות בלבו ואת נשותיו הקודמות (או את רוחותיהן) מהכלא הנורא בו נגזר עליהן לבלות את שארית ימיהן.

מיכאל אייזנשטדט

עבור לתוכן העמוד