עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

ניל שיקוף מספר על תפקידו כאלעזר באופרה היהודייה

 
זמר הטנור ניל שיקוף, בנו של חזן יהודי מניו יורק, מספר על התפקיד המרגש והמשמעותי ביותר שביצע – אלעזר ביהודייה.

מתי שמעת בפעם הראשונה על האופרה היהודייה?
היתה לי שיחה בווינה עם הסוכן שלי ועם מנהל האופרה הממלכתית מר הולנדר בה חיפשנו רעיונות לתפקידים חשובים עבורי באופרה בווינה. חיפשנו אופרה שתהיה מעניינת עבור בית האופרה ותפקיד שיהיה לי מעניין לשיר אותו. ומכאן הגענו ליהודייה כי זו אופרה שיש לה משמעות חשובה בעולם כיום בכלל ובווינה בפרט. חשבנו שזה רעיון טוב וכך באמת היה.

האם הכרת את האופרה הזו לפני כן?
ידעתי עליה מההיסטוריה של ריצ'רד טאקר. המטרופוליטן ביו יורק הציעו לטאקר את התפקיד זמן קצר מאוד לפני מותו. אני חושב שהם פנו אליו ממש ביום בו הוא מת כי הם ממש רצו לעשות הפקה של היהודייה עבורו. זה היה יכול להיות דבר נפלא למט וגם לטאקר אבל בסופו של דבר לצער כולם זה לא קרה.
במובנים רבים הסיפור של היהודייה לא שונה מאופרות אחרות, אבל בסופו של דבר הוא בעצם כן שונה.
זהו סיפור מאוד טיפוסי ליצירה פוליטית עכשווית. לדעתי האופרה נכתבה במחצית הראשונה של המאה ה-19, בתקופה שבה הליברליזם בצרפת פרח. האופרה עוסקת בקונפליקט בין ברוני, אלעזר ורחל. זו אופרה העוסקת בחוסר סובלנות ודעות קדומות ובסופו של דבר זו יצירה המצביעה על כך שללא פתרון, מבלי שצד אחד יבין את משנהו, הסוף יהיה נורא ואיום. באופרה הזו ברוני סובל ורחל ואלעזר מתים. והאופרה מנסה לומר לנו שללא פתרון כולם סובלים, כולם מפסידים. אני חושב שזה מאוד נכון להעלות את האופרה הזו בישראל כיוון שהיא עוסקת בהיסטוריה של העם היהודי ובאמת אני הרי יהודי והאופרה הזו ממש קרובה ללבי ומשמעותית ביותר עבורי. אנו יודעים שיהודים סבלו הרבה לאורך השנים ולכן האופרה קרובה ללבי באופן אישי, אבל מעבר לך זו אופרה שמזכירה לנו שחוסר סובלנות ודעות קדומות קיימות בכל זמן ובכל מקום ולכן הסיפור הוא אוניברסאלי והקהל יכול להזדהות עם הסיפור ועם שלוש הדמויות בכל עת ובכל שעה. 

זהו סיפור די עצוב...
זה מעבר לכך, כי יש הרבה אופרות עצובות כמו לה בוהם שם מימי מתה בסוף או טוסקה. אבל האופרה הזו היא מאוד אישית מבחינה פוליטית וחברתית כי אנו עוסקים בדברים שהם מעבר לחיי בני אדם. האופרה מראה לנו כיצד בני אדם מסרבים להבין נסיבות של בני אדם אחרים. זו הצהרת עמדה הרבה מעבר לאדם אחד פרטי שבסובל, זה משהו כוללני בהרבה.

מיהו אלעזר?

אלעזר הוא המנהיג של הקהילה היהודית. הוא איש בעל חזון. הוא דמות פנאטית המונעת על ידי שנאה לקרדינל ברוני שמוקדם יותר הרג את שני בניו ומבחינתו של אלעזר זו סיבה מספקת למעשה הנקם שלו. לכן הוא לוקח את רחל, בתו של הקרדינל, מציל אותה מהבית הבוער ומגדל אותה כבתו שלו. ועתה מגיע העימות הגדול בו בורנו מנסה לגלות מה עלה בגורלה של בתו שנעלמה ובעצם רק אלעזר יודע את האמת לכך. וההתנהגות הפנאטית הזו של אלעזר לדעתי קיימת אצל בני אדם רבים בעולמנו כיום בכל מני חברות וארצות. וזה מראה לנו לא רק את הסיפור עצמו, אלא עד כמה הכל מעוות, איך עלילת נקם מתחילה ולאן היא מובילה, איך הנקמה הורסת את הסביבה, את בני האדם ואת כל מה שמסביבם.

מדע אלעזר הציל את רחל? האם מרחמים או שהוא כבר אז החל לתכנן את הנקמה שלו?
אני לא יודע, לא החלטתי, מעולם... זו שאלה טובה אם הוא עושה זאת מתוך רחמים וטוב לבו, אבל בכל מקרה זה משתנה מהר מאוד. אלעזר אוהב את רחל באמת ובתמים. כשאני מבצע את הדמות תמיד הייתי בטוח שהוא הציל אותה מטוב לבו. כשהוא רואה את הילדה עולה בלהבות הוא לא חושב פעמיים, אבל לאט לאט כל מערכת היחסים משתנה ומובלת על ידי כעס, שנאה ואי הבנה ובעיקרה שאיפה לנקם.

אם הוא באמת אב אוהב, מדוע אלעזר לא מגלה לרחל את האמת על מוצאה?
לקראת הסוף הוא נותן לה אפשרות, בדרך מאוד לא ישירה ומבולבלת, בה היא יכולה לבחור בדרך אחרת, בדרך של העולם שאינו יהודי. הוא מאפשר לה את הבחירה הזו אבל לפחות בדרך בה אני מבצע את זה הוא בעצם לא נותן לה כל אפשרות. אני כאילו מאפשר לה לבחור, אבל מסביר לה שבעצם הדרך היחידה שנותרה לה היא למות ביחד עם אביה. ברגע זה באופרה השנאה של אלעזר לנוצרים ולברוני היא כה עזה שבשבילו אין כל דרך אחרת לראות את הדברים, הוא לא רוצה, לא מוכן, הוא מסרב. אין כל אור בקצה המנהרה, אין אור בקצה הדרך הפנאטית בה בחר, סוף פסוק. ולמרות שאלעזר הוא כמובן מאוד יהודי, מבחינתי הוא לא רק יהודי הוא אדם פנאטי שיכול היה לחיות בכל זמן ובכל מקום, כי פנאטיות כזו קיימת בכל מקום בעולם ומבחינתי אני לצערי לא רואה כל אור.

אז בסוף האופרה אתה צועד בשמחה לקראת המוות כיוון שהנקמה הושגה?
כן, אבל אין כל שמחת חיים בסוף האופרה הזו כי זו לא אופרה, זה לא סיפור, אלו החדשות שאנו רואים שומעים מדי יום. זה כל כך עכשווי. והיהודייה היא כלי לצאת בהצהרה חשובה. זו אופרה עכשווית גם כאשר היא נכתבה במאה ה-19 וגם כיום. אני מאוד אוהב לבצע דמויות יוצאות דופן, דמויות מאוד רגשיות, מאוד פרנואידיות שיש להן התפתחות דרמטית מעניינת וגם מעוותת כמו הופמן או רב החובל ויר בבילי באד או פיטר גריימס, אבל היהודייה היא מעבר לכל זה, היא מעבר לאופרה על הבמה. זו יצירה הבוחנת אותנו כבני אדם, הבודקת אם אנו מסוגלים להסתדר זה עם זה ומה קורה כשאנו לא מסוגלים לעשות זאת. ולכן אי אפשר להשוות את היהודייה לאף אופרה אחרת כי היא בכלל במקום אחר.

יש תמונה מרגשת באופרה בליל הסדר בה אלעזר חוגג את החג עם משפחתו. האם זה מעלה זיכרונות מילדותך?
כמובן. אבי היה חזן מפורסם ואני הייתי עמו תמיד בחגים כשהוא התפלל, הייתי מתבונן בו בחליפה לבנה ובכובע הלבן שלו ואין ספק שהצליל שלי, הקול שלי, הדרך בה אני מביע את עצמי מגיעים ישירות מאבי. התבוננתי בו וביכולת שלו לעבוד על ההבעות הקוליות שלו. הוא היה מסוגל לעשות זאת ותמיד ראיתי אותו מהצד וזה חדר לאוזניים שלי ולגוף שלי ולנשמה שלי וזה שרר בתוכי. בשנים הראשונות בהן שרתי הכל היה רק טכניקה אבל לאט לאט למדתי את השאר וזה הכל בזכות זה שהפנמתי את מה שאבי עשה, למדתי לרגש את בני האדם, להביע דרך הקול שלי, לא לעסוק רק בטכניקה. רציתי שהקהל שחוזה בהופעות שלי יושפע מהשירה שלי, שאוכל לגעת בנשמה שלהם, להשפיע באופן כלשהו על החיים שלהם. אני עוזב את בית האופרה לאחר כל הופעה כשאני מקווה שבאותה הופעה היה לפחות אדם אחד בקהל שהצלחתי לגעת בנשמה שלו, ששיניתי משהו בחייו.

אבל כשאתה שר את האריה של אלעזר אתה מצליח לרגש את כולם.
האריה הזו מאוד משמעותית עבורי. היו לי סבא וסבתא שאיבדו בני משפחה רביב בשואה ואני יודע איך הם חיו לאחר השואה, איך החיים שלהם המשיכו. קראתי וראיתי חומרים רבים על התקופה הזאת שהיא מאוד משמעותית עבורי ולכן כשאני עולה לבמה לשיר את האריה אני מרגשי ש... שזה הרבה מעבר למה שאני עצמי עושה, כי בסוף האופרה אני מתי וזה הסוף של הסיפור אבל כאשר אני על הבמה לשיר את האריה באותו רגע אני מרגיש שיש קולות שחייבים לדבר דרך הקול שלי. אני נכנע לתחושה של הדימויים האלו. זה הרבה מעבר למה שלי יש לומר, אלו הדברים של אנשים רבים, אני מאמין בזה באמת ובתמים. זה לא קשור לאמנות, אני ברגע הזה נמצא על הבמה להעביר משהו שהוא הרבה מעבר לאמנות עצמה.

האם זו אריה שקשה לשיר אותה?
לא, אם אתה שר אותה מבחינה טכנית כמו שצריך, אז אין בעיה. אבל בהקשר של האופרה של ההופעה כאשר האריה מגיעה הייתי הרבה פעמים מאוד מאוד נרגש ו... אין ספק שהיה לי טוב לשיר את האריה והצלחתי לשיר אותה טוב. אבל לעתים הקול לא היה במצב מושלם אבל זה חלק מהרגע, חלק מהביטוי. כי זו אריה שהיא בראש ובראשונה קשורה לרגש, זו לא אריה שמרכזה שירה יפה.

מה היה אומר אביך לו היה שומע אותך שר את האריה הזאת?
אני חושב שלו אבי יכול היה לראות אותי מבצע את אלעזר ביהודייה הוא היה מאוד גאה בי. הוא היה המורה הראשון שלי לזמרה כשהייתי בגיל 15 והוא נפטר כאשר הייתי בן 15 וחצי. אמנם היו לי הרבה מורים לאחר מכן אבל אף אחד לא השאיר בי חותם כה עז כמו אבי. הוא מאוד תמך בי וביכולת שלי לשיר ויש לי טבעת, מתנת הנישואין שלו, שאני עונד בכל במה, בכל הופעה וכך אני לוקח אותו עמי לבמה. הדודה שלי נתנה לי את הטבעת הזו כי היו לה מספר חפצים מהמשפחה כאשר אמא שלי מתה ואני ענדתי אותה ומאז איני מוריד אותה. היה יום אחד שהבטתי בטבעת ואמרתי לו "אני רוצה אותך על הבמה אתי עכשיו, אני לא רוצה לעשות זאת בעצמי, אני זקוק לך להיות עמי." ומאותר וגע הוא נהיה חלק מכל מה שאני עושה על הבמה.

מה המשמעות עבורך לשיר את אלעזר בישראל?
זו סגירת מעגל. כל חיי הייתי יהודי מניו יורק. חייתי והופעתי בצירך, בווינה ובברלין וזו סגירת מעגל שעל הבמה הזו כל מה שלמדתי על איך לבטא עצמי ואיך לתת בחזרה לאנשים שתמכו בי... אבל כולנו יהודים, לכולנו יש מאות בשנים של משא שאנו נושאים על כתפנו וכולנו למדנו איך ליצור, איך להזיז הרים. ולשיר את התפקיד הזה בפני הקהל הזה, זה הדבר המרגש והמאתגר ביותר בחיי, זה יהיה שילוב של כל העבודה שלי וכל הביטוי האמנותי שלי.

 


 

עבור לתוכן העמוד