עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

פאוסט המיתוס- שיחה עם הבמאי פול אמיל פורני


המחזה פאוסט נכתב בשנת... גונו כתב את האופרה שלו בשנת 1859 והיום אנו בשנת 2010. היכן ומתי מתרחש הסיפור של האופרה הזו מבחינתך?

הדבר החשוב ביותר בהפקה שלי הוא שהסיפור הזה על פאוסט והשטן הוא מיתוס. זהו סיפור שיכול להתרחש בכל עת ובכל מקום. אבל לא רציתי להשאיר אותו ערטילאי על הבמה ולכן בחרתי בתקופה של לפני מלחמת העולם הראשונה באירופה. לא בגרמניה ולא בצרפת באופן ספציפי אלא באירופה שלפני המלחמה. הבחירה נעשתה כדי להדגיש את התקופה בה אנשים נמצאים באופוריה כללית והנה לפתע מגיעה מלחמה שמנתצת באופן חד ביותר את השאננות שבאוויר. ולכן הבחירה שלי היא ספציפית ביותר. היא היתה כמובן יכולה להיות גם אחרת אבל מה שחשוב בסיפור הזה מעבר למיתוס עצמו זה הסיפור על חברה שאננה שמלחמה מנתצת אותה ומעירה אותה למציאות נוראה שהיא כלל לא היתה מודעת אליה ולא מוכנה אליה.

מי הוא פאוסט? האם מדובר באדם זקן ומלומד או באדם צעיר ופוחז?
פאוסט הוא איש טוב, או ליתר דיוק הוא לבטח אינו איש רע. הוא לומד וחוקר ללא הרף ויש בעצם רק בעיה אחת בחייו, אבל זו בעיה חמורה ביותר – פאוסט בגלל המחקר הרב בו הוא עוסק שוכח לחלוטין מהחיים עצמם, הוא שוכח שיש עוד דברים בעולם פרט ללימוד הרב בו הוא עוסק. וכשהוא קורא לשטן מבחינתו זו בסך הכל מעין בדיחה, אני לרגע איני חושב שהוא התכוון לזה ברצינות. אבל השטן מגיע ופאוסט חותם אתו על הסכם. ולאחר השינוי הוא הופך להיות בן 25 – 30 , הוא לא ממש צעיר כמו מרגריט, הוא בהחלט גבר צעיר עם ניסיון חיים. הוא אינטליגנט, מבריק ויפה תואר ובשל זה מרגריט נכבשת בקסמו ומתאהבת בו. פאוסט הצעיר הוא בהחלט איש טוב והוא רק שוכח דבר אחד וזה שהוא חתם על ברית עם השטן. הוא מנסה פעם אחר פעם לומר למפסיטופלס שיעזוב אותו אבל זה הרי בלתי אפשרי כי ברגע שהברית נחתמה סופה הוא חד משמעי וכמה שפאוסט ינסה להתעלם מזה הוא נשאר קשור לשטן ללא שום דרך להינתק ממנו.

ומה על מרגריט? איזו מן בחורה היא?
מרגריט היא צעירה בת 17-18 והיא לבטח אינה טיפשה. הבעיה שלה היא שהיא גדלה ללא משפחה. אביה מת, כל משפחתה מתה ואחיה, היחיד ששומר עליה יוצא למלחמה והיא נותרת לבדה. היא בחורה צעירה הנמצאת בשלב בו היא ממש מוכנה להיות אישה אבל אינה יודעת איך. וכאשר היא רואה את פאוסט היא מתאהבת בו. אבל היא נכנסת להריון ואז היא הולכת לכנסייה כשהיא בהריון ושם היא משתגעת לחלוטין כי כל החברה דוחה אותה. ולאחר שהיא הורגת את הילד היא מושלכת לבית הכלא ושם פאוסט אמנם מגיע לעזור לה ולברוח עמה, אך כפי שהיא הרגה את התינוק שלה כי היא הבינה שהוא תינוקו של השטן (ממש כמו תינוקה של רוזמרי) גם עתה היא לא מוכנה לעזרה של פאוסט כי היא מבינה מיידית שמדובר בעזרה מהשטן.

האם השטן הוא דמות "אנושית" בסיפור הזה או בסך הכל מעין מיתוס לא אמיתי?
מפיסטופלס חי כבן אדם רגיל. הוא דמות אמיתית לחלוטין ולא רק סמל ורק בהמשך אנו בעצם מבינים כי הוא בעצם לא אנושי. מפיסטופלס מסתובב בין הסטודנטים, בני העיר ובכנסייה ובמקרים האלו הוא דמות כאילו אנושית. אבל בו זמנית הוא השטן הלא אנושי שתמיד מסוגל לבצע קסמים כאלו ואחרים להנאת הקהל. לכן במישור הנרטיבי הבסיסי הוא בהחלט דמות נוספת בסיפור הזה, אך הוא זה שבעצם מניע את הסיפור בדרכים שלו והכל כדי להשיג את נשמתו של פאוסט.

יש גרסאות רבות לאופרה הזאת. באיזה סוג אופרה מדובר בעצם?
קשה מאוד לקטלג את האופרה הזאת בז'אנר כזה או אחר. היא מצד אחד כאילו אופרה קומיק וקיימת גרסא של גונו עם דיאלוגים, אך מצד שני זו גם גראנד אופרה מושרת במלואה ועם תמונת בלט גדולה. בעצם כיוון שעדיין לא נוצרה הגרסא האולטימטיבית של המביעה את הכוונות המקוריות של גונו, אין לנו דרך ממשית לקטלג את האופרה. פאוסט מבחינתי היא פאוסט וזה בעצם אומר הכל. הרי הגרמנים בכלל מכנים את האופרה מרגריט כדי להבדיל אותה באופן חד משמעי מהמחזה של גתה.

ואיזו גרסא אתה בחרת להפקה זו?   
ראשית הוספנו להפקה שלנו את תמונת חדר המיטות בראשית המערכה הרביעית כי לדעתי זו התמונה החשובה ביותר באופרה, זו התמונה בה אנו מבינים היטב בעצם את מה שקורה בסיפור. זהו סיפור המשתרע על פני כשנה, זו תקופה לא קצרה ובמהלך השנה הזאת הגיבורים משתנים. פאוסט, מרגריט וסיבל כולם משתנים. מרגריט הופכת מנערה צעירה לאישה וברומנסה של סיבל אנו מבינים עד כמה הוא השתנה גם כן, הוא התבגר, הוא הפך מעלם צעיר לגבר. אם חותכים את התמונה הזו כפי שמקובל לעשות, בעצם הדרמה מאבדת את חוט השדרה שלנו ואין הסבר הגיוני על הבמה מדוע מרגריט משתגעת ומה גורם לה לרצוח את התינוק שלה. ולגבי הבלט, הרי מדובר בעצם במוסכמה תרבותית מתקופתו של גונו אבל למעשה מדובר ב-20 דקות של מוסיקה שהיא לא ממש מעניינת אם אני יכול להעז ולומר זאת. אם רוצים לעשות את ההפקה עם בלט בימינו זה חייב להיות מחול מודרני וממש לא בלט קלאסי כפי שהיה מקובל כי ממש אין לזה כל קשר לסיפור עצמו. אבל הפעם החלטתי לותר על הבלט לחלוטין כי מבחינתי הוא בעצם מפריע לעלילה ופוגע ברצף שלה.

האם במאה ה-21 יש עדיין לפאוסט משמעות כפי שהיתה למחזה לפני מאות בשנים? האם יש טעם להציג את פאוסט בימינו?
אני רוצה להדגיש כי פאוסט אינה אופרה שבמרכזה סיפור אהבה, זה לא הפן החשוב של האופרה. מדובר במראה של חברה, של חברה אופורית המקבלת שוק אדיר כאשר הנועם והרוגע מתנפצים עם בוא המלחמה. לכן אין כאן גיבור ספציפי. פאוסט, מרגריט ומפיסטופלה חשובים באותה מידה ושלושתם בעצם דמויות ממשיות בתוך סיפור שהוא גדול פי כמה מהדמויות המרכיבות אותו. בימינו הסיפור עצמו הוא העיקר כי לצערי אנחנו עדיין חיים בעולם בו המלחמות מכות בנו על ימין ועל שמאל והאופוריה השולטת בחברה כיום אינה מוצדקת כלל וכלל. אולי הצפייה בפאוסט תזכיר זאת לכולנו ולכן היה חשוב לי להציג את פאוסט כדרמה שקשורה גם לתקופה שלנו. מבחינתי ההשפעה הגדולה ביותר שלי היא של עולם הקולנוע. ההפקה שלי היא מעין סרט אקספרסיוניסטי ולכן התפאורה היא כזו שמאפשרת מעבר מהיר ומיידי מתמונה לתמונה. זו הפקה מאוד ריאליסטית מבחינתי מבלי תעסוקה באפקטים כאלו ואחרים. זו הפקה המתבססת על הדרמה של הטקסט והמוסיקה ועל יכולתם של הזמרים להביא את הדרמה הזו אל הבמה.

עבור לתוכן העמוד