עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

הילד חולם- על במת האופרה הישראלית

הילד חולם - על במת האופרה הישראלית
חנה מוניץ, מנכ"ל האופרה הישראלית על האופרה הילד החולם


ב 18- בינואר 2010 יעלה המסך בבכורה עולמית על האופרה הילד חולם, האופרה הראשונה שנכתבת ומוצגת המבוססת על
מחזה של חנוך לוין, מגדולי המחזאים של מדינת ישראל. האופרה החדשה הזו נכתבה על ידי המלחין גיל שוחט כאשר המלחין עצמו ביחד עם במאי ההפקה, עמרי ניצן, ערכו את מחזהו של לוין לליברית אופראית. האופרה הילד חולם הוזמנה במיוחד לעונת ה 25- החגיגית של האופרה הישראלית והיא ממשיכה מסורת של אופרות ישראליות שהאופרה הישראלית הזמינה ממלחינים מקומיים: יוסף (יוסף טל/ישראל אלירז), הבן יקיר לי (חיים פרמונט/תלמה אלייגון), אלפא ואומגה (גיל שוחט/דורי מנור ואנה הרמן) ומסע אל תום האלף (יוסף ברדנשווילי/א.ב. יהושע).

חנוך לוין, גדול המשוררים והמחזאים של תקופתנו הצליח באמצעות שירה צרופה,להעלות טרגדיות מקומיות, לרמה של
טרגדיות אוניברסאליות, שניתן להתחבר אליהן בכל מקום ובכל עת. חנוך לוין הגיע מתרבות שמאוד מוכרת לי באופן אישי,
מהתרבות של היהודים הגולים התלושים, אחרי מלחמת העולם השנייה והשואה, הגולים שהגיעו ארצה כשהם אפופים
בעצב שאינו תמיד מובן לדור שהם עצמם גידלו. חנוך הצליח לתרגם את הכאב והעצב התהומיים האלו ואת הריק התרבותי
והתלישות והשורשים הקטועים לעולם של מושגים חדשים, לעיתים מייאשים, לעיתים סרקסטיים, לעיתים מעוררי תקווה ולעיתים מעוררי גיחוך, אבל תמיד מאוד מובנים ומאוד מרגשים.

כשראיתי בפעם הראשונה את המחזה הילד חולם בשנת 1993 בתיאטרון הבימה כבר הוקמה האופרה הישראלית החדשה
ופעלה מספר שנים אבל בעצם עדיין היתה בחיתוליה. לצד הקשר המיידי שהיה לי כאשר צפיתי במחזה עם הייאוש האינסופי שהמחזה הזה מקרין, התחברתי באותה מיידיות גם לשירה ולפיוט שבו. והדבר הראשון שחשבתי לעצמי היה מדוע המחזה הילד חולם אינו אופרה. עוד לא ידעתי אז שתוכל להיות לי השפעה מתישהו בעתיד על הפיכת המחזה הנפלא והמיוחד הזה ליצירת אופרה שבה המוסיקה יכולה לסייע לו לנסוק לגבהים רמים יותר.
תמיד מצאתי דמיון רב בין היצירה של חנוך לוין ליצירתו של וודי אלן. שניהם מעלים אסוציאציות דומות ועוסקים בעולם מושגים דומה: המשפחה היהודית על כל חריגיה וחריגותיה. יחד עם זאת, ההבדל המשמעותי ביניהם הוא שבעוד וודי אלן קורא לדמויות שלו בשמות כמו חנה וזליג ועל ידי כך מקרב אותנו לדמויות הספציפיות שלו, בעוד שאצל חנוך לוין השמות הם יאקיש, פופצ'ה וביג טוכעס או במקרים אחרים האישה שנולדה לאהבה והזונה הגדולה מבבל. בעוד אלן מקרב אותנו לדמויות שלו, לוין מעלה אותן לספירות אחרות. את וודי אלן אני כבר שנים מנסה לשכנע לביים הפקה אצלנו באופרה ומקווה שבסוף אצליח, ואם חנוך לוין היה חי הייתי ללא כל ספק מנסה לשכנע אותו לכתוב אופרה במיוחד עבורנו.

אני מאושרת וברת מזל שניתנה לי הזכות וההזדמנות הזו לגרום ליצירה כזאת לקרום עור וגידים על הבמה של האופרה הישראלית בעונתה ה 25- .

עבור לתוכן העמוד