היסטוריה של הצלחה (סיפור הפרברים)

הרעיון ליצור גרסא מודרנית של הקונפליקט הטרגי העומד במרכז המחזה רומיאו ויוליה של שקספיר נולד לראשונה על ידי ג'רום רובינס כאשר הוא התבקש על ידי חברו, השחקן מונטגומרי קליפט, לעבוד עמו ולפרש עבורו את דמותו של רומיאו בדרך חדשה ומקורית לכיתת משחק בה הוא השתתף. רובינס שינה את השנאה בין המשפחות בוורונה למלחמת כנופיות צעירי רחוב בפרברי ניו יורק. החלום של רובינס היה לעבוד יחד עם קבוצה של כמה מהכישרונות הגדולים בעולם המוסיקה והמחול וליצור יצירה חדשה ויוצאת דופן לבמה שתהיה הצלחה אמנותית ומסחרית גם יחד.

ב-6 בינואר 1949 התקשר רובינס אל לאונרד ברנשטיין וביקש ממנו להצטרף לפרויקט שעוד לא נולד. הם כבר עבדו יחדיו בהצלחה בשנת 1944 בבלט חופשייה ומאושרת שהיה הבסיס להצלחה המאוחרת יותר שלהם בברודוויי עם העיר שלנו. ארבעה ימים לאחר מכן ברנשטיין נפגש בדירתו של רובינס עם המחזאי ארתור לורנץ. ולמרות שהיו לא מעט חילוקי דעות ביניהם, שלושתם היו נחושים ליצור יצירה שבה המוסיקה, הכוריאוגרפיה והשפה ישתלבו אלו באלו באופן מושלם כך שכל אלמנט יבטא את העלילה באופן עצמאי אך במעין דיאלוג מתמשך. בתחילה הם חשבו שסיפור האהבה יהיה בין מריה היהודיה וטוני הקתולי. וכך נולדה הקבוצה היוצרת הראשונה בהיסטוריה של התיאטרון המוסיקלי האמריקאי – במאי/כוריאוגרף, מלחין ומחזאי.

רק מספר תמונות מ"פרוייקט רומיאו", כפי שהם כינו אותו, נכתבו בגרסא ראשונה לפני שהשלושה הניחו לפרוייקט ועסקו כל אחד בנפרד בפרוייקטים אחרים. רק בקיץ 1955, התכנסו השלושה בשנית והפעם בפרץ עשייה סוחף. אליהם הצטרף איש צעיר, סטיבן זונדהיים, שכתב את המילים לשירים. הפעם, בעקבות גל העלייה הפורטו ריקני הגדול ששטף את מנהטן, הם החליטו לשנות את מוצאם של הגיבורים. מריה הפכה לפורטו ריקנית וטוני לאמריקאי ממוצא פולני. תהליך היצירה היה ארוך ומייגע. כל אחד מהחבורה היה חייב להביע את דעתו בכל נושא ורעיונות נוספים נולדו על ידי המעצב אוליבר סמית שגם הוא היה מעורב בפרוייקט מההתחלה. הרעיונות שלו היו להשתמש בחומרים כמו לבנים, פלדה ובטון לתפאורה.

יותר מחצי שנה לקח להרכיב את האנסמבל להפקה כאשר לפתע ניחתה מכת מוות על הפרוייקט: שריל קרופורד, המפיקה, פרשה רק שבועות מספר לפני תחילת החזרות, שהיו אמורות להתחיל ב-8 ביולי 1957. אך בעקבות פרישתה הרימו שני מפיקים צעירים, הרולד פרינס ורוברט גריפית', את הכפפה ובתוך שבוע הצליחו למצוא את כל הכסף הדרוש.

ההופעות הראשונות בוושינגטון, באוגוסט 1957, זכו להצלחה גדולה אבל לאחר מכן בפילדלפיה ההפקה נחלה כישלון גדול. הביקורות על הבכורה בברודוויי, ב-26 בספטמבר 1957, היו חלוקת למרות שכל המבקרים הסכימו שזו היתה אחת מיצירות הבידור המסחרי השונות והבלתי רגילות שאי פעם הועלו על הבמה, בלתי רגילות מבחינת הנושא הריאליסטי, שפת העיצוב החדשה והעובדה שהמחזמר לא מסתיים בסוף טוב.

סיפרו הפרברים עלה בברודוויי ל-734 הופעות בתיאטרון גן החורף. היוצרים התאכזבו בטקס הטוני בשנת 1958 שם זכו רק בשני פרסים, אחד עבור הכוריאוגרפיה של ג'רום רובינס ואחד עבור התפארה של אוליבר סמית. שלושה מהשחקנים היו מועמדים אך לא זכו בפרס, קרול לורנס (מריה), לארי קרט (טוני) וצ'יטה ריברה (אניטה). בדצמבר 1958 עלתה הבכורה של סיפור הפרברים בתיאטרון הוד מלכותה בלונדון. הקהל יצא מגדרו, המבקרים נסחפו בדברי ההלל והמחזמר הועלה 1039 פעמים. באפריל 1960 ההפקה המקורית חזרה לברודווי לרצף של 253 הופעות נוספות.

ב-10 באוגוסט 1960 החלו צילומי סצנת הפתיחה של הסרט סיפור הפרברים ברוחובות ניו יורק. המשך הצילומים היה בהוליווד והסרט יצא לאקרנים בבכורה חגיגית בקולנוע ריבולי בניו יורק ב-18 באוקטובר 1961 שם הוצג ברצף במשך 77 שבועות. זה היה הסרט מספר שתיים ברשימת ההכנסות בשנה זו בארצות הברית, אחרי הסרט המצויר על כלבים וגנבים. הסרט זכה בעשרה פרסי אוסקר ב-1961, אחד מהסרטים שזכו במספר פרסי האוסקר הרב ביותר בהיסטוריה של הוליווד, והמחזמר הראשון שזוכה במספר כה רב של פרסים.

עבור לתוכן העמוד