עד שהמוות יפריד ביננו (סיפור הפרברים)

בשנת 1594, כתב ויליאם שקספיר את אחת הטרגדיות המפורסמות ביותר שלו, סיפורם של שני נאהבים צעירים מוורונה המתים מבלי שיוכלו ליהנות מפרי אהבתם. רומיאו ויוליה הפכו מאז לסמל של אהבת נעורים טרגית ובו זמנית להתגשמות האידיאל של אהבה שאינה יודעת גבולות, אהבה החוצה את כל המכשולים, אך בו זמנית אהבה שסופה לא יכול להיות אלא טרגי.

כאשר לפני מספר עשורים כתב אפרים קישון את המחזה הו הו יוליה, הוא ניסה לדמיין מה היה קורה לו שני הנאהבים היו ניצלים בדקה התשעים. קישון מעלה על הבמה את רומיאו ויוליה כזוג זקנים קומיים למדי, זוג שאינו מזכיר וכהוא זה את הנאהבים הצעירים מוורונה. כיוון שהדרך בה שקספיר בנה את המחזה שלו אינה מאפשרת סוף שמח, זה מחזה שפשוט אינו יכול להיות קומי. המאבק המתמיד בין בני קפולט לבני מונטגיו מוביל באופן טבעי כמעט להתאבדות הכפולה של שני הנאהבים הצעירים, התאבדות אשר בסופו של דבר משכינה שלום בין שתי המשפחות היריבות.

מאז שמחזהו של שקספיר עלה לבמה, הוא הפך מקור לאינספור גרסאות נוספות לטרגדיית אהבה זו במחול ובמוסיקה. כבר בשנת 1776 כתב המלחין בנדה אופרה על נושא רומיאו ויוליה ועוד עשרות מלחינים נוספים ניסו להלחין אופרה על נושא זה, כשהמפורסמות ביותר הן אלו של גונו ובליני. רומיאו ויוליה של גונו מתרכזת בנאהבים עצמם ובדואטים המרתקים שנכתבו עבורם, בעוד בני קפולט ובני מונטגיו של בליני מרוחקת במידה רבה מהעלילה כפי שמתאר אותה שקספיר. באופרה זו רומיאו מושר על ידי זמרת מצו סופרן השרה מספר דואטים מהפנטים עם זמרת הסופרן המבצעת את יוליה.

סרגיי פרוקופייב הלחין את הבלט המפורסם ביותר שלו, רומיאו ויוליה, בשנת 1935, יצירת בלט ארוכה בה הוא אינו נזקק כלל למלים בכדי לתאר את הרגשות האמינים והכנים של הנאהבים הצעירים. מלחינים נוספים כמו ברליוז וצ'ייקובסקי למשל, גם הם העדיפו לוותר על המלים בהביעם נושא זה בצלילים בלבד. צ'ייקובסקי במקום לכתוב בלט על נושא הזועק לעיבוד מהסוג הזה, הסתפק בכתיבת הפתיחה-פנטסיה רומיאו ויוליה.

אבל ביותר ממובן אחד הגרסה הנוגעת ללב ביותר של רומיאו ויוליה היא סיפור הפרברים אותו כתב לאונרד ברנשטיין בשנת 1957. מחזה מוסיקלי זה הוא יצירת מופת שבה העלילה עוברת לניו יורק של מחצית המאה ה-20 ועימות הדמים הוא בין שתי כנופיות רחוב, האחת של ילידי ניו יורק למשפחות שהגיעו בפולין והשנייה  של פורטו ריקנים שהיגרו לניו יורק ממולדתם. רבות נכתב על יצירתו זו של ברנשטיין אך מעל לכל יש לציין כי סופה שונה במקצת מהסוף אליו התרגלנו אצל שקספיר ובשאר הגרסאות שבאו לאחר מכן. אצל ברנשטיין אין צעירים מתאבדים. טוני (רומיאו) נרצח ומריה (יוליה) אינה מתה כלל. למעשה מריה נותרת בחיים בכדי לזעוק מרה על מות אהובה ועל אובדן התמימות ובכדי להאשים במונולוג סוחט דמעות את החברה אשר גרמה למותו של הגבר אותו אהבה. ואין זה מקרה כי דווקא מריה נשארת בחיים ולא טוני. מריה היא הדמות החזקה יותר, היא היחידה שאולי תהיה מסוגלת לגרום לשינוי מסוים, לא על ידי הריגת עצמה או על ידי כך שפשוט תשתגע כפי שהגיבורות הרומנטיות של המאה ה-19 היו ודאי עושות, אלא דווקא על ידי המבט הכן למול הטרגדיה, העימות עם המציאות והניסיון לצאת חזקה יותר מהאירוע המבעית והמפחיד, אירוע שגזל ממנה את שמחת החיים שלה ואולי אפילו את הרצון לחיות.

********************************************
ההיסטוריה של רומיאו ויוליה

1476:  תומסו גוארדטי כותב את הנוסח הראשון של סיפור הקרוב להיסטוריה של רומיאו ויוליה. אבל בנובלה שלו שני הנאהבים נקראים מריוטו וגנוזה והעלילה מתרחשת בסיינה ובאלכסנדריה.
1530: לואיג'י דה פורטו מעניק לראשונה את השמות רומיאו ויוליה לצמד הנאהבים ומעביר את העלילה לוורונה.
1554: מטאו בנדלו מתרגם את הסיפור של רומיאו ויוליה לצרפתית ולאנגלית.
1562: ארתור ברוק מתרגם לאנגלית את הנוסח הצרפתי של בנדלו, וזו הגרסה המגיעה לידיו של שקספיר.
1594: ויליאם שקספיר כותב את הטרגדיה רומיאו ויוליה.
1745: יוזביו לוצי כותב את הבלט הראשון לפי הנושא של רומיאו ויוליה עם מוסיקה מאת לואיג'י מרסקלקי.
1747: פיליפו ברטי יוצר בלט נוסף על נושא רומיאו ויוליה.
1796: ניקולה זינגרלי מחבר אופרה בשם רומיאו ויוליה המועלת בלה סקלה, מילאנו.
1809: הכוריאוגרף הרוסי איבן איבנוביץ' וולברח מחבר בלט לפי האופרה רומיאו ויוליה מאת דניאל סטייבלט.
1811: הרקדן והכוריאוגרף וינצ'נצו גלאוטי יוצר בלט על פי רומיאו ויוליה של שקספיר למוסיקה מאת קלאוס נילסן שאל.
1830: וינצ'נזו בליני מחבר את האופרה שלו על נושא רומיאו ויוליה -- בני קפולט ובני מונטגיו.
1839: הקטור ברליוז מלחין את הסימפוניה הדרמטית רומיאו ויוליה.
1863: פיליפו מרקטי מלחין את האופרה רומיאו ויוליה.
1867: שרל גונו מלחין את האופרה רומיאו ויוליה.
1869/70: פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי מלחין את הפתיחה-פנטסיה רומיאו ויוליה.
1908: מריו קסריני יוצר את הסרט הראשון המספר את סיפור אהבתם של רומיאו ויוליה.
1922: ריקרדו זנדונאי מלחין את האופרה רומיאו ויוליה.
1935: סרגיי פרוקופייב כותב את הבלט רומיאו ויוליה.
1940: לאוניד לווברובסקי יוצר את  הכוריאוגרפיה לרומיאו ויוליה של פרוקופייב בקירוב.
1943: אנתוני טיודור יוצר כוריאוגרפיה לרומיאו ויוליה לפי מוסיקה מאת דליוס.
1957: לאונרד ברנשטיין (מוסיקה) וסטיבן זונדהיים (מלים) כותבים את המחזה המוסיקלי סיפור הפרברים המבוסס על רומיאו ויוליה.
1966: מוריס בז'אר יוצר את הבלט רומיאו ויוליה לפי המוסיקה של ברליוז.
1968: פרנקו זפירלי יוצר את הסרט רומיאו ויוליה.

 

עבור לתוכן העמוד