עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

זכרונות מבית לני (סיפור הפרברים)

היה זה ערב ירושלמי חם בתחילת שנות ה-80. מאות חובבי מוסיקה נרגשים נדחפו ונדחקו בניסיון לפלס את דרכם אל תוך בניניי האומה דרך כניסת האמנים, שם קיבלו, בדרך כלל, את כרטיסי ההזמנה לקונצרטים. לפתע הצטרף אל הקהל אדם מבוגר, לבוש בפראק לבן ושיערו המאפיר דומה לצבע מעילו. איש לא הבחין בו. היה עליו לחכות בסבלנות במשך דקות אחדות ארוכות עד שנכנס בדלת שנועדה עבורו. אף לא אחד מחובבי המוסיקה שבאו באותו ערב לשמוע את לאונרד ברנשטיין מנצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית חשב לסור הצידה ולפנות דרך למאסטרו כדי שיוכל להיכנס לאולם. באותו רגע לפני הקונצרט היתה המשימה החשובה להיכנס לאולם בכל מחיר ואפילו ברנשטיין עצמו הבין זאת. הוא לא דחף, אלא חייך כשראה את מעריציו מפעילים את שריריהם כדי להיכנס. הוא הבין וידע שכל הנמצאים שם אוהבים אותו. כי בלתי אפשרי היה לא לאהוב את לני, כפי שהיה מוכר בפי כל.

מה לא נאמר עדיין על ברנשטיין האדם, המוסיקאי, המנצח, האיש שגרם למיליוני בני אדם להזיל דמעה עם "סיפור הפרברים" שלו? זמר הטנור פיטר קזארס, שגילם את תפקיד פרנסואה בבכורה של האופרה האחרונה שברנשטיין הלחין, "מקום שקט", נזכר כי הוא פגש את המלחין לראשונה כשהיה בן 17. "למדתי בהרברד עם ג'יימי [בתו של ברנשטיין] והיינו חברים. כמו כן אחד החברים הטובים שלי היה סטיבן ודסוורת', שכתב את הליברית ל'מקום שקט'. אבל אני חייב לציין מיד כי כל זה כלל לא עזר לי לקבל את התפקיד. למעשה הם הציעו את התפקיד למישהו אחר, זמר טוב שהיו לו בעיות כיוון שהדמות באופרה היתה צריכה לשאת את שם האל לשווא. ומכיוון שאני בכל מקרה עושה זאת מדי יום לא היתה לי כל בעיה להסכים לעשות את התפקיד." האודיציה של קזארס התקיימה בביתו של ברנשטיין בקונטיקט. "נסענו לשם ברכבת, אכלנו ארוחת צהריים ובארבע אחר הצהריים הוא התעורר. הוא היה מאוד חם ואבהי. בערך בשש בערב הוא אמר 'בוא נשיר קצת מוסיקה' והוא התיישב ליד הפסנתר והיה לפסנתרן שלי באודיציה." קזארס זוכר בברור כי הם עבדו על אריית הפרח מתוך "כרמן".
"כאשר התקרבתי לסי במול בסוף, הוא אמר לי שאני חייב לשיר זאת בשקט וברוך. הוא אמר שזה לא יפה כששרים את זה בקול רם, זה השיא והוא חייב להיות יפה, זה כאילו הוא חושף את נשמתו בפני כרמן באותו הרגע. לני אמר 'מה שיפה זה מה שמתאים לרגע,' והאמן לי, מאז חייתי לפי משפט מפתח זה את כל חיי." קזארס מוסיף כי "העבודה עם לני היתה מלהיבה. איתו הייתי מסוגל לעשות דברים שלא ידעתי שיש ביכולתי לעשות. ואתה חייב להבין שהכל התרחש במהלך חזרות שהחלו מאוחר ונמשכו שעות ארוכות ואתה כל הזמן חושב כי כבר לא נשאר לך כל קול. אבל הוא נתן לך כל הזמן פשוט להאמין בעצמך, הוא מעולם לא הכתיב שום דבר, זה היה הטריק שלו. לעבוד עם לני זה היה כמו להיות בחדר אחד עם רב או עם אלוהים עצמו. ואתה לא יצאת מהחדר אומר לעצמך 'אני עבדתי עם ברנשטיין הגדול.' פשוט הייתי בחדר ועשיתי מה שעשיתי וזה לא היה בכלל מיוחד. כמובן שזה היה מיוחד מאוד אבל הייתי חייב לחשוב זאת כדי לבצע את המוטל עלי."

זמרת המצו-סופרן ג'וייס קאסל, ששרה רבות מיצירותיו של ברנשטיין במהלך הקריירה שלה, אומרת שהעבודה עימו היתה "כמו להיות בחדר עם האנרגיה העצומה ביותר שידעתי מאודי. זה פשוט קורן ממנו והוא היה כולו אש להבה, הוא היה נלהב מאוד בכל הקשור ליצירותיו ואנו היינו חדורי יראה. הוא עישן המון כשאנו הזמרים בחדר אבל כמובן שאף אחד לא העז לומר לו להפסיק."

זמר הטנור ניל רוזנשיין עדיין מצטער על כך כי סרב ללני. "הוא צלצל יום אחד וביקש ממני לבוא ולהקליט את 'קנדיד' עמו ואני הייתי מאוד נרגש, מאוד אהבתי את התפקיד." אבל זמר הטנור הבין במהרה כי ברנשטיין לא רצה בו לתפקיד הגיבור הרומנטי הצעיר. "הוא רצה שאשיר את תפקיד הטנור השני, זה של המושל, תפקיד שהוא הרבה יותר דרמטי. ואני סירבתי. אמרתי לו שזה פשוט ישבור את לבי להיות שם ולא לשיר את המוסיקה שאני כה אוהב. אז בסופו של דבר הם החתימו את ניקולאי גדה לתפקיד המושל." ורוזנשיין מודה כי זו היתה טעות. "הייתי צריך לעשות זאת, ולו רק עבור המסיבות והשמחה להיות ביחד עמו."  רוזנשיין עבד פעמים רבות עם ברנשטיין והוא זוכר בעיקר לא את ברנשטיין המוסיקאי אלא דווקא "את הדרך בה התוודעתי לברנשטיין האדם. כאשר היו לו קונצרטים בניו יורק הוא תמיד התקשר אלי והזמין אותי לקונצרט ולמסיבה לאחר מכן. לני היה מה שכל אחד רוצה להיות. כמובן שזה נהדר לשיר טנור אבל זה היה הרבה יותר נפלא לכתוב את המוסיקה הזו."

כיום מורשתו של ברנשטיין שמורה על גבי אין ספור תקליטורים וקלטות די.וי.די. אבל ברנשטיין היה הרבה מעבר למוסיקאי מבצע. והזיכרונות על ברנשטיין האיש בעל הלב החם והשופע אינם נמצאים ברשות הציבור. אלו זיכרונות פרטיים של אותם ברי מזל שהכירו את ברנשטיין האיש, היו עמו ולמדו ממנו. כיוון שכפי שרוזנשיין אומר, "לני היה הדבר האמיתי."
עבור לתוכן העמוד