עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

התום של סלומה

שיחה עם דייויד אולדן במאי ההפקה



דייויד אולדן מצהיר על עצמו כי הוא מעולם לא מגיע עם רעיונות גמורים ומקובעים לתחילת החזרות על הפקה זו או אחרת . מבחינתו של במאי האופרה האמריקאי שביים כבר בכל רחבי העולם כולל הפקות מענייניות ביותר של סיפורי הופמן, פאוסט, סוויני טוד, אלפא ואומגה ואחרות באופרה הישראלית, עיקר העבודה של הבמאי נעשית בחדר החזרות, בעבודה היומיומית עם הזמרים, ביצירת ההפקה החדשה, הפקה שהיא תמיד חדשה, הפקה שהיא תמיד מרתקת ביותר במהלך העשייה שלה ובדרך אל התוצאה הסופית.

וכך היה גם במקרה של הפקה זו של האופרה סלומה, אותה הוזמן לביים עבור האופרה הלאומית של ליטא.
"בביקור הראשון שעשיתי בוילנא עם המעצב פול שטיינברג גילינו עולם מיוחד במינו שנתן לנו את ההשראה להפקה שלנו. גילינו בית אופרה מרתק שנבנה על ידי הסובייטים בחברה שלאורך השנים היתה צריכה להתמודד עם פלישות של עמים רבים לשטחה. הליטאים הם חברה שמנסה למצוא דרך כיום להתמודד עם מורשת הפלישות והשלטונות הזרים השונים שדיכאו את המקומיים לאורך השנים. ובעולם הזה, כמו בכל עיר מרכזית בברית המועצות לשעבר, עומד לו בית האופרה שהוא ארמון תרבות סובייטי שהוא גם מפחיד וגם יפה בצורה בלתי רגילה. וביקרו הזה היינו כל הזמן בתחושה של משטר רוסי מושחת שהמורשת שלו עדיין מעצבת את המדינה."

אולדן מוסיף ואומר כי "ההפקה לא עוסקת כמובן באופן ישיר במשטר הסובייטי ובליטא – זה לא בדיוק מעניין לעשות הפקות באופן כזה ישיר. אבל ההפקה בהחלט מדגישה אולי יותר מהמקובל את המשטר הטוטליטארי המנוון הזה שהזכיר לי בעיקר את שלטון צ'אושסקו ברומניה, משפחה מושחתת ששולטת על האומה, אבל שנמצאת כבר בתחושה שהסוף שלה קרב. ובתוך החברה הזאת, במדינה הנשלטת בידי משפחה כל כך מושחתת, נמצאת סלומה שהיא מצד אחד חלק מהמשטר הזה ומהמשפחה השלטת עצמה, אבל בו זמנית בעצם גם נמצאת מחוצה לו. וברגעים האחרונים של המשטר, כאשר הדיכוי עומד להסתיים, סלומה לפתע תופסת פיקוד ועושה מעשה שבסופו של דר יביא לשחרור העם משליטיו. סלומה היא דמות מאוד קרירה, קשוחה ואינטליגנטית, אישה קשת עורף ומדוכאת במידה רבה שלפתע עוברת חוויה מאוד דתית והאהבה היחידה שלה פורצת מתוכה ומביאה לשחרורה שלה ומכאן באופן מיידי לשחרורה של המדינה מהמשטר החונק אותה, מדינה שהדרך היחידה שלה להשתיק את אלו שדוברים אמת גם אם היא אינה נעימה היתה תמיד להשליכם לכלא."

אולדן הבין ממנהלי בית האופרה בוילנא שהם תכננו את ההפקה הזו של סלומה עבור הזמרת הכוכבת שלהם, הסופרן סיגוטה סטוניטה. "סיגוטה היא סופרן דרמטית ולא צעירה במיוחד. ומהרגע שראיתי אותה זה שינה את הכול, את כל מה שאני או בעצם כל אחד אחר חושב מראש ומדמיין כשאומרים לו סלומה. לא מדובר במקרה זה בעלמה צעירה וחתולת מין מתהווה. וכך אני תפרתי את ההפקה עבורה וההפקה הפכה למשהו אחר לחלוטין ומרתק לא פחות מבחינתי, להפקה על משטר טוטליטארי מתנוון שבמרכזו עומדת בעצם סלומה, האישה מבחוץ, האישה היחידה שמסוגלת בגלל שהיא באה גם מבחוץ, להביא לקץ האנרכיה. באופן טבעי הייתי חייב גם לשנות את הריקוד המפורסם כי היה ברור והגיוני מלכתחילה שסיגוטה לא תרקוד ריקוד של סטריפטיז בפני הורדוס. וכיון שזה היה ברור לי, הפכתי את זה ליתרון ואת כל תמונת הריקוד הפכתי על פניה. זה היה מרתק ביותר עבורי."

אבל העבודה עם הזמרת השנייה בהפקה היתה כבר שונה עד מאוד. "אילנה לפאליינן היא זמרת אחרת לחלוטין, בעצם ההפך המושלם מסטוניטה וכך בעצם נוצרו להן שתי הפקות שונות לחלוטין כיוון שלמרות שהעלילה היא אותה עלילה, התפאורה והתלבושות זהות, והתחושות הן אותן תחושות,  לפאליינן כל כך שונה וכך היא הפכה למעין סלומה יותר מסורתית. אבל שתיהן היו נפלאות ומה יכול להיות יותר מרתק עבור במאי מאשר לראות את ההפקה שלו בשני ביצועים כל כך מנוגדים וכל כך מרשימים."

אולדן אומר כי ההפקה הזאת של סלומה היא לחלוטין סלומה של המאה ה-20 "כאשר בתפאורה ובתלבושות הושפענו בהחלט מהמשטרים הנופלים באירופה. כך למשל בבית האופרה בוילנא יש באכסדרה המדהימה שלהם ספת עור אדומה גדולה שלא היתה יכולה להיות קיימת אלא בבית האופרה הזה, בבית אופרה סובייטי. ולכן היינו חייבים להעתיק אותה לבמה שלנו כי לטעמנו היא סמלה בדיוק את מה שרצינו להדגיש- את המשטר המסואב בחברה שעד היום מחפשת דרך להתאושש ממורשת העבר."

עבור לתוכן העמוד