עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

ז'ורז' ביזה, מלחין של אופרה אחת?

עבור רבים שמו של ביזה נקשר כמובן בקשר הדוק לכרמן, האופרה הטובה ביותר שחיבר, אופרה שאינה יורדת מעל הבמות בכל רחבי העולם. אבל עד שחיבר את כרמן ב-1875 הלחין ביזה לא מעט יצירות נוספות לבמה, חלקן ידועות יותר וחלקן כמעט ואינן ידועות כלל.

יצירתו הלירית הראשונה של ביזה היא ד"ר מיראקל, אופרטה קומית חביבה שבכורתה התקיימה ב-1857. ידוע גם על אופרות נוספות שביזה הלחין שכלל לא הגיעו לבמה כמו גריזלדיס, דון רודריגו ואחרות. פרט ליצירות אלו הלחין ביזה שלוש אופרות מרכזיות למדי הזוכות, לעתים, לביצועים בבתי אופרה שונים ברחבי העולם, אופרות שניתן למצוא בתוכן את הזרעים שנבטו מאוחר יותר בכרמן.

האופרה הראשונה שביזה הלחין היתה דולי הפנינים (1863). סיפור העלילה מתרחש בציילון, מקום אקזוטי לא פחות מספרד של כרמן. זהו סיפורם של שני ידידים בלב ובנפש, נדיר וזורגה אשר ידידותם האמיצה נפגעה בשל תשוקתם העזה לאותה אישה, ליילה, שהיא כוהנת לאל בראמה ועליה להתנזר מגברים. הניגוד והדמיון בין ידידותם של שני הגברים והאהבה העזה של נדיר וליילה הם מרכזה הדרמטי והמוסיקלי של אופרה זו הכתובה בסגנון מסורתי למדי וכוללת שני קטעים מדהימים ביופיים: האריה של נדיר ("אני שומע, כאילו בחלום") ועוד יותר מכך דואט מהפנט לנדיר וזורגה ("במעמקי המקדש"). קטעים אלו הצביעו על כך כי מדובר במלחין גדול שנמצא עדיין בראשית דרכו.

העלמה הנאווה מפרת (1867) היא אופרה מוזרה למדי. לא מדובר כאן בגרנד אופרה אלא ביצירה הקרובה יותר ברוחה לאופרה קומיק למרות שאינה כתובה בסגנון זה. זו אופרה הקרובה יותר לדוניצטי אך מסתיימת בהפי אנד ועלילתה סבוכה ביותר ודומה יותר לטרגדיה מאשר לקומדיה. הסיפור מבוסס על רומן של סר ולטר סקוט אך הליברית כתובה בצורה גרועה ומבולבלת ביותר וללא כל ספק לא תרמה לביזה. העלמה הנאווה היא קתרין המאוהבת בנפח הנרי סמית, ומשתגעת כאשר היא חושבת שאהובה בגד בה. נפתולי העלילה מתעקלים להם ומעורבים בה גם מלכת הצועניות (האם כבר כאן חשב ביזה על כרמן?) והדוכס והיא כוללת מספר רב של קטעים נעימים לאוזן, ללא כל ספק התפתחות בשפתו המוסיקלית של ביזה. אך שיאה של האופרה הוא שני קטעים במערכה הרביעית והאחרונה: דואט מרגש בו מביעים קתרין והנרי את אהבתם העזה בצד הספקות לגבי מידת נאמנותו של השני ואריית השיגעון של קתרין, לקראת סיומה של האופרה, בלדה נוגה אשר אצל דוניצטי בוודאי היתה מביאה להתאבדותה המיידית של הגיבורה, אך אצל ביזה מובילה בסופו של דבר אל הסוף הטוב והמאולץ למדי. מבין שאר יצירותיו של ביזה זכתה אופרה זו להצלחה הגדולה ביותר בימי חייו, למרות שעלתה על הבמה רק 18 פעם ולא נשמעה יותר בפריס עד ל-1890.

גם דז'אמילה (1872) מתרחשת בעולם אקזוטי. הגיבורה היא שפחה יפהפייה המאוהבת באדונה, הנסיך הטורקי הארון, אך הוא מבחינתו כבר מאס בה ומעונין למכור אותה. בעזרת תחבולה של ספלנדיאנו, מזכירו של הנסיך המאוהב בעצמו בגיבורה, מתאהב הארון מחדש בעלמה ומחזירה לזרועותיו. דז'אמילה היא אופרה במערכה אחת בה תפקידי הגברים מבוצעים על ידי זמרי טנור והגיבורה עצמה היא מצו סופרן (שוב רמז ברור לכרמן). האופרה זכתה להצלחה חלקית בלבד וכמעט ואינה מועלת על הבמה בימינו אנו.

אך אין ספק כי בספרי ההיסטוריה של האופרה שמו של ביזה ייזכר אך ורק בזכותה של כרמן. כל שאר עבודותיו לבמה רחוקות מרחק רב מיצירת מופת זו, האופרה שהציגה בפני העולם גיבורה אופראית חדשה ואמיצה השרה שיר הלל לאהבה, לחופש ולדרור.

עבור לתוכן העמוד