דמות השטן באופרה (מפיסטופלה)

מאז ומתמיד היה השטן חביב על מלחיני האופרה. ככלות הכל מה יכול להיות מרתק יותר עבור המלחין מאשר דמות מרשעת באופייה, שהיא הרבה יותר מעניינת מהדמויות הטהורות, דמות שיש לה כוחות על טבעיים, דמות שיכולה לעשות כל שעולה בדעתה בלי להתאמץ אפילו? זהו השטן והוא מתגלה באופרות רבות בכל מני אופנים - לפעמים השטן בכבודו ובעצמו ולפעמים דמות שהיא שטנית באופייה גם אם מדובר בדמות בשר ודם לכל דבר.

כמובן שדמות השטן בהא הידיעה היא מפיסטו אותו אנו פוגשים באופרות השונות המבוססות על המחזה פאוסט מאת גתה. יש לנו את מפיסטו האיטלקי באופרה של בויטו ואת מפיסטופלס הצרפתי באופרה של גונו וגם ביצירתו של ברליוז, קללת פאוסט. מפיסטו הוא תמיד מפיסטו. הוא משוחח בחופשיות עם האל, הוא בוטח בעצמו, הוא נהנה לצאת למסעות לעבר המכשפות בהרים והוא מסוגל לעשות ככל העולה על רוחו - להפוך גבר זקן לצעיר, להעביר דמויות ממקום למקום ומזמן לזמן בהרף עין ובקיצור לשרת את בני האדם בזמן חייהם וכל זאת בתקווה כי לאחר מותם הם יהיו משרתיו שלו בגיהנום.

אבל השטן מופיע לא רק באופרות פאוסט. באופרה ההולל של סטרווינסקי אנו פוגשים את ניק שדו, וניק הוא הרי כינוי ידוע לשטן בסלנג האנגלי, המופיע לפתע פתאום בחייו של טום רייקוול שמשווע לכסף ועושר. וכמו בסיפור פאוסט גם בסיפור המודרני הזה החוזה נחתם. ניק ידאג לכל מחסורו של טום בעולם הזה, וטום יהיה משועבד לניק בעולם הבא. ניק אכן עושה כל שביכולתו להעצים את עושרו של טום. הוא עושה הכל בנחישות מתוך מטרה ברורה מאוד - למלא את חלקו בהסכם ממנו הוא ייהנה כאשר הקרבן ימות ויהפוך למשרתו שלו.

המאבק בין טוב לרע הוא חלק אינטגרלי מעולמנו ולכן מופיע רבות בעולם האופרה גם כן. וכמו שאנו תמיד אוהבים לראות את הטובים מנצחים את הרעים, גם כאן ברוב המקרים הנשמה של הקורבן ניצלת ברגע האחרון והשטן מובס. הגיבור אמנם מת (בין אם זה טום או פאוסט), אבל השטן לא זוכה בנשמתו - נחמה פורתא לגבר שמת, אבל צדק אלוהי נוצרי בעולם בו לשטן אסור לנצח כי דבר זה יערער את כל הסדר עלי אדמות.

אבל אם ההתנהלות בין השטן עצמו לקרבנות שהוא מחפש ומוצא חוזרת על עצמה באופן זה או אחר, כאשר אנו פוגשים דמויות שאנו מכנים אותן שטניות, המצב שונה לחלוטין. יש דמויות רעות ומחרחרות ריב ומדון רבות בעולם האופרה אבל אחת עומדת מעל כולן וזהו יאגו באופרה אותלו של ורדי. כבר במחזהו של שקספיר יאגו הוא איש רע שכל מטרתו
לסכסך והכל כנקמה על כך שאותלו לא קידם את יאגו בסולם הדרגות. יאגו עושה הכל כדי לגרום למוות הכפול של אותלו ודזדמונה אבל לא תמיד ברורים לנו המניעים שלו, לפחות לא אצל שקספיר שם הוא דמות אנושית למדי, גם אם דמות עם לב רע ביותר. אבל ורדי עם הליברית הנפלאה שכתב עבורו אריגו בויטו לאופרה אותלו, לוקח את הדמות של יאגו והופך אותו לשטני ממש. באני מאמין המפורסם של יאגו, אריה נפלאה שאין לה מקבילה במחזה, יאגו מסביר כי הוא רע מייסודו, הוא מסביר כי הרוע מניע אותו באשר הוא ובכך הופך למעין שטן אנושי שבטוח שהוא מחוסן מכל פגע. יאגו שטן מפחיד פי כמה ממפיסטו בגלגוליו השונים. כיוון שיאגו הוא בעצם בן אדם, גבר שטני במיוחד שגורם להרס לא מתוך מאבק עקרוני עם האל אלא פשוט בשל הנאתו הרבה לגרום סבל ולראות את בני האדם סובלים.

עבור לתוכן העמוד