עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

לה ג'וקונדה - ממחזה לאופרה

למרות שויקטור הוגו (1802 - 1885) הוא ללא כל ספק אחד מענקי הספרות של המאה ה-19 , הרי שבשני העשורים האחרונים של המאה צמח סגנון דרמה חדש שדחק את המלודרמות ההיסטוריות גדולות הממדים של הוגו ממרכז הבמה עד שהן כמעט ונעלמו לחלוטין. המקום היחיד בעצם שבו הדרמות של הוגו נותרו בחיים היה הבמה הלירית. האופרות ריגולטו וארנני של ורדי, לוקרציה בורג'יה של דוניצטי ולה ג'וקונדה של פונקיילי, כולן מתבססות על מחזות של הוגו.

היה זה המוציא לאור ריקורדי שחיבר בין בויטו, המיואש מהכישלון הראשוני של האופרה שלו מפיסטופלה, לפונקיילי, שהיה מלחין אופרה חשוב שעדיין חיכה לפריצת הדרך המשמעותית שלו. תפקידו של בויטו היה לפשט את המחזה אנג'לו רודן פדואה (שנכתב ב-1835 והוצג במשך שנים רבות על הבמות בצרפת כאשר גם שרה ברנרד גילמה את התפקיד הראשי) לליברית עבור פונקיילי. אין ספק כי המחזה מאוד עניין את בויטו כיוון שהוא עסק באותם נושאים שבויטו פיתח באופרה מפיסטופלה ובעיקר המאבק בין הטוב לרע הקיימים במידה זהה בכל מקום ובכל מצב כשהטוב הוא פסיבי לעומת הרע המאוד אקטיבי. אבל בויטו למען האמת במקום לפשט את המחזה  של הוגו הפך את הליברית שלו למורכבת הרבה יותר כשהוא מעביר את העלילה מפדואה לוונציה. הדמות של אימה הזקנה והעיוורת של ג'וקונדה היא דמות שלא קיימת אצל הוגו, זו דמות שמסמלת את הטוב ולכן היא פסיבית לחלוטין. לעומתה הדמות האקטיבית ביותר באופרה, הדמות הרעה הטווה מזימות ומניידת את כל הדמויות לפי רצונה, הוא ברנבה, דמות שבויטו העצים מהמחזה המקורי של הוגו ושללא כל ספק שימשה כאביו היצירתי של יאגו באותלו.

בויטו שינה את הפן המרכזי של המחזה של הוגו שהוא יוצא נגד שלטון רודני וכך אלווזיה, הטירן, הפך לדמות משנית יחסית באופרה. הליברית של בויטו כתובה בשפה ספרותית שלא היתה מוכרת לעולם האופרה האיטלקי במאה ה-19 . בויטו יוצר דימויים מנוגדים של הוד, זהב ומשתים מחד וגופות צפות במים וחדרי עינויים במרתפים מאידך. הוא משווה למשל את אהבתה של ג'וקונדה לאנצו כפי שאריה אוהב דם או כפי שהנשר אוהב את השמש. פונקיילי עצמו היה מוטרד מההיבט הספרותי החזק של הליברית וחשש כי הוא יבלבל את הקהל. הוא כתב כי "אני מלחין בקלות רבה יותר כאשר הליברית פשוטה. הקהל רוצה טקסטים ברורים ומובנים, הוא רוצה פשטות ואנו עושים כל שאנו יכולים לעטוף עצמנו במורכבות. בויטו דוחף אותי לכיוון הזה."

פונקיילי קיבל מבויטו את שתי המערכות הראשונות בנובמבר 1874 , ולאחר מספר שינויים שנערכו לבקשתו, המשיך במלאכת ההלחנה. בסוף ינואר 1876 הוא סיים את גרסת הפסנתר והחל לתזמר את האופרה. למרות שארבע ההופעות הראשונות של ג'וקונדה בלה סקאלה (הבכורה התקיימה ב-8 באפריל 1876) זכו להצלחה יחסית, פונקיילי לא היה מרוצה מהתוצאה והמשיך לעבוד על האופרה ולשנותה עד שהגיע לתוצאה המרוצה. הוא הוסיף את התפילה של לאורה במערכה השנייה וכתב אריה לאלוויזה כבר להופעה הראשונה בוונציה שהתקיימה באותה השנה. לבכורה ברומא        (1877) הוא הוסיף פינאלה למערכה הראשונה ושינה את הפינאלה למערכה השנייה לדואט בין אנצו וג'וקונדה. הגרסה הסופית של לה ג'וקונדה הועלתה לראשונה בגנואה ב-27 בנובמבר 1879 אבל לה ג'וקונדה הפכה להצלחה גדולה בעקבות חזרתה ללה סקאלה ב-12 בפברואר 1880 ומאז לא ירדה מבמות האופרה באיטליה ובעולם כולו.

 

עבור לתוכן העמוד