עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

טורנדוט או ליו?

25 באפריל 1926 , לה סקלה, מילנו. הצגת הבכורה של טורנדוט מאת פוצ'יני, שנתיים לאחר מותו של המלחין. המאסטרו על דוכן המנצחים הוא לא אחר מאשר ארתורו טוסקניני, שהיו לו קשרי עבודה הדוקים עם פוצ'יני ואשר ניצח על הצגות הבכורה של לה בוהם ושל הנערה מן המערב. ואז, לפתע, אחרי כשני שלישים מן המערכה השלישית, ברגע שבו ליו, השפחה הצעירה, תוקעת פגיון בליבה ומתה, הניח המאסטרו את שרביטו והיסה את התזמורת ואת הזמרים שעל הבימה. הוא פנה אל הקהל ואמר: "האופרה מסתיימת כאן מכיוון שבמקום זה מת האמן." בליל המחרת, עם זאת, ניצח טוסקניני על האופרה כפי שאנו מכירים אותה כיום, עם הפיוס בין טורנדוט וכלאף, המתרחש אחרי מותה של ליו. ומאז ועד היום, מוסיקולוגים, מוסיקאים, זמרים וחובבי-אופרה גם יחד חלוקים בדעותיהם. כיצד יש לסיים את טורנדוט? מה באמת היו כוונותיו של פוצ'יני?

לא ניתן כמובן לדעת. טוסקניני בכבודו ובעצמו הוא שגייס את המלחין פרנקו אלפנו להשלים את האופרה, על פי הסקיצות של פוצ'יני עצמו, וזה בדיוק מה שאלפנו עשה. אך טוסקניני לא היה שבע רצון מהתוצאה לגמרי ועמד על כך שאלפנו יקצר את גירסתו הראשונה לפינלה. וכך, הסיום המקורי של אלפנו, הארוך ב- 109 תיבות (שש דקות) מן הגירסה שאנו מורגלים בה, לא הושמע מעולם עד שבוצע לפני שנים אחדות בלונדון. לדברי פרנק גראנוויל ברקר, שנכח באותה הופעה, בגירסה המוקדמת יש "התפרצות תזמורתית אחרי שכלאף מנשק את טורנדוט, התעוררות רגעית בטורנדוט של רוחה הישנה כששמו של אהובה נודע לה, שלושים תיבות נוספות באריה שלה אבכה לראשונה, מקהלת נשים מאחורי הקלעים במוסיקה המגשרת אל הפינלה, ואת קולות זוג האוהבים הנשמעים מעל למקהלת הסיום. מוסיקה נוספת זו חשובה מבחינת רציפות המבנה ההרמוני ובעלת חשיבות מבחינה דרמטית, מפני שהיא עושה את השינוי באופייה של טורנדוט אמין יותר מבחינה פסיכולוגית."

ברם, חילוקי הדעות לא פסקו מעולם. מנצחים אחדים מאמינים גם כיום שעל האופרה להסתיים במותה של ליו. אך הרוב מעדיפים לסיים את האופרה בגירסת הסיום המקוצרת של אלפנו. הניתן בכלל להחליט מי צודק?

מה חשב פוצ'יני? מחד גיסא נדמה כי הסיום במותה של ליו הולם מאוד את סיגנונו של פוצ'יני. הוא זהה לדרך שבה מסתיימת האופרה מאדאם בטרפליי ודומה מאוד לאופן שבו מסתיימות טוסקה ולה בוהם. האוהבים כמעט ואינם זוכים להתנשק בטרם יורד המסך באופרות המוקדמות של פוצ'יני. רק ביצירות מאוחרות יותר, כמו ג'אני סקיקי והנערה מן המערב, הופך הפינלה הטרגי של פוצ'יני לחיי נישואים מאושרים. וליו היא אכן, ביותר מדרך אחת, הדמות המרכזית באופרה, אותה אנו אוהבים ואיתה אנו מזדהים, אנו חרדים לגורלה, ולא לגורלה של נסיכת הקרח שבתפקיד הראשי.

אך אם זו היתה כוונתו של פוצ'יני, מדוע קרא לאופרה מלכתחילה טורנדוט? מדוע בחר בנושא מעין זה ביודעו מראש את טבעו של הפינלה? אחרי שקרא את עיבודו החופשי של שילר למחזה הנסיכה טורנדוט מאת קרלו גוצי כתב פוצ'יני: "נראה לי שמוטב לדבוק בדקדקנות בסיפור העלילה. אתמול שוחחתי עם גברת נוכריה שסיפרה לי כיצד הועלה המחזה בגרמניה, בבימויו של מקס ריינהרדט, באופן מוזר ומקורי ביותר. היא תבקש שישלחו לי תמונות שצולמו בהפקה זו כך שנוכל לראות במו עינינו במה בדיוק מדובר. ברם, כשלעצמי, אני סבור שיש להיצמד לנושא. יש לפשטו בכל הנוגע למספר המערכות ולהקפיד לעבדו כך שיהיה קולע ואפקטיבי, ומעל לכל לשבח ולהלל את תשוקת האהבה של טורנדוט, שאותה כבשה והחניקה במשך זמן כה רב תחת מעטה גאוותה הגדולה. אצל ריינהרדט, טורנדוט היתה אשה קטנטונת, מוקפת בגברים גבוהים מאוד, שנבחרו בכוונה תחילה, בכסאות גדולים, רהיטים גדולי ממדים, ואישה קטנה וארסית זו, שנשמתה מוזרה והיסטרית... בקיצור, אני סבור שטורנדוט הוא המחזה האנושי והנורמלי ביותר מכל יצירותיו של גוצי."

ומה בדבר ליו? אף לא מילה אחת, שום אזכור שלה בשלב זה. ועם זאת, כשמאזינים למוסיקה של פוצ'יני, אין לנו ספק כלשהו שליבו נתון לליו ולא לטורנדוט. ובכן, באיזה מקום בעלילה רצה לסיים את האופרה שלו? איש לא ידע לעולם.

מה שכן ידוע לנו הוא כי אחרי הצגת הבכורה התפלגו המבקרים לאלה שהעדיפו את דמותה של ליו ולאלה שהעדיפו את טורנדוט. גאטנו צ'זרי (איל קוריירה דלה סרה) כתב כי "מבחינה פיוטית נדמה כי ליו עומדת בקו החזית של האופרה. טורנדוט, מאידך, אינה מצליחה תמיד לשכנע ככוח הדרמטי העיקרי ביצירה." אנדראה דלה קורטה (לה סטמפה), לעומת זאת, סבר כי "טורנדוט, הזוכה לאיפיון מצוין בליברית, אפילו לפני שהתחרות השנונה והמיוחדת במינה מתחילה, מוצגת בצורה אפקטיבית... הופעתה הדוממת בפני ההמון, התנועה שבה היא מבטלת כל אפשרות להמתקת גזר הדין, המודגשת עוד יותר במיצלולים הקודרים של התזמורת, מפנים את תשומת הלב אל הגיבורה הראשית." וכל זה יכול לרמז, כפי שציין ל. ו. הלדמן, ש"הסיטואציה הרומנטית בטורנדוט היא דו-קרב, לא משולש. ליו בעצם אינה מתחרה כלל עם טורנדוט על ליבו של כלאף... אם בכלל, שתי הנשים מתחרות על חיבתנו אנו, המאזינים."

עבור לתוכן העמוד