מוסיקה סינית (טורנדוט)

 

בטורנדוט פוצ'יני שואל ארבע מנגינות סיניות מתוך ספר שהתפרסם בשנחאי ב-1884 . הראשונה נשמעת בסוף מארש הלוויה של הנסיך הפרסי, והאחרות מאפיינות את המוסיקה של פינג, פונג ופאנג, שרי הקיסרות. שלוש מנגינות נוספות באות ממקור ייחודי - תיבת נגינה שהייתה שייכת לידידו של פוצ'יני, הברון פאסיני. מתוך מזכרת זו לקח פוצ'יני מנגינה מכאנית, מהירה, המתאפיינת בשינויי משקל תכופים בה מזהירים שלושת השרים את כלאף מפני יופייה ההרסני של טורנדוט. המנגינה השנייה מלווה את תהלוכת הקיסר במערכה השנייה. המנגינה המרכזית מתיבת הנגינה נשמעת בתפילת הילדים במערכה הראשונה "שם בהרי המזרח", היא המנגינה שחוזרת במהלך האופרה, אשר שמה המקורי הוא "פרח היסמין". במקהלות הילדים היא מייצגת את הצד האנושי התמים של טורנדוט אותו היא מסתירה, ובהמשך היא מייצגת את ניצחונו של כלאף המכניע את הנסיכה האכזרית. בדומה למנגינות היפניות, מנגינות אלה מתאפיינות בסולם פנטטוני, אולם בטורנדוט הסולם הפנטטוני אינו משמש רק כצבע אוריינטלי ומהווה את הבסיס לאריה המרגשת של ליו Signore, ascolta! ("אדון, הקשב לי") במערכה הראשונה.

פוצ'יני נתן לתזמורת תפקיד מרכזי בעיצוב הצבע של טורנדוט. לתזמורת נוספים כלים כגון גונג סיני ושני סקסופונים. הגונג מהווה חלק מהדרמה עצמה - כל המבקש לעמוד במבחן של טורנדוט, מכה על הגונג, שצליליו מסמנים את תחילת משחק המוות.

השימוש בסקסופונים היה נדיר באופרה בתקופה. הצליל המסתורי והמתוק שלהם משתלב במקהלות הילדים במערכה הראשונה והשנייה. פוצ'יני הדגיש את סקציית כלי ההקשה בתזמורת בצלילים דמויי פעמונים בקסילופון, פעמונית ומשולש. כלים אלה יוצרים אפקט מרשים בעיצוב התמונה הטקסית הגדולה בה כלאף מנסה את כוחו בפיתרון חידותיה של טורנדוט.

כמו במאדאם בטרפליי פוצ'יני צבע את האופרה בגוון סיני ברעיונות פרי המצאתו. הצבע האוריינטלי הדומיננטי לאורך כל האופרה מודגש גם בתנועה בשרשרת של אקורדים מקבילים וכן במרקם הטרופוני, ביצוע סימולטני של ואריאנטים שונים של מנגינה אחת.

פוצ'יני מת בטרם הספיק להשלים את הלחנת הפרק המסיים של האופרה, אך טורנדוט נחשבת לנקודת מפנה, לפסגה של יצירתו האופראית, בהרחבת הסגנון איטלקי באמצעות אקזוטיות עשירה ואלמנטים מודרניים, ליצירת שפה הרמונית נועזת וחדשנית.

עבור לתוכן העמוד