באך: מגניפיקט ברה מז'ור רי"ב 243

יוהן סבסטיאן באך
מגניפיקט ברה מז'ור רי"ב 243
באך נולד למשפחה מוסיקלית ענפה באייזנאך ב-21 במרס 1685. יוהן אמברוזיוס באך, אביו של יוהן סבסטיאן, נישא למריה אליזבט למרהירט, בתו של סוחר פרוות בארפורט ב-8 באפריל 1668. היו להם שמונה ילדים, כשיוהן סבסטיאן הוא האחרון שבהם. הוא היה אחד מארבעת הילדים שלא מתו בגיל צעיר. באך נפטר ב-28 ביולי 1750 בלייפציג. באך הלחין את המגניפיקט עבור אחת הכנסיות בלייפציג כדי להיות מושמעת בתפילה ב-25 בדצמבר 1723. היצירה נכתבה בראשונה במי במול מז'ור ורק מאוחר יותר עובדה מחדש למפתח שלה המוכר כיום.
הביוגרפיה של יוהן סבסטיאן באך היא יבשה למדי. זהו סיפור של אינספור מסעות מחצר נסיכים אחת לשנייה, סיפור של חיפוש אחר מישרות מוסיקליות לתקופות קצרות וארוכות ומעל לכל סיפור של כתיבת מוסיקה אלוהית. המורשת שבאך הותיר לעולם היא המוסיקה שהוא כתב ולא סיפור חייו. באך קיבל חינוך הומניסטי ודתי מבוסס ביותר בבית הספר הלטיני אותו פקד בצעירותו. הוא כפי הנראה למד את יסודות הנגינה בכלי מיתר מאביו אבל הוא לא למד נגינה בכלי מקלדת עד שהגיע לאורדרוף. אמו של באך נפטרה כשהוא היה בן תשע ואביו נישא בשנית מחצית השנה לאחר מכן. אשתו החדשה, ברברה מרגרטה, ממשפחת קול כבר התאלמנה פעמיים לפני כן. כאשר אמברוזיוס באך נפטר אף הוא רק ארבעה חודשים לאחר החתונה, היא פנתה למועצת העיר בבקשה לקבלת תמיכה כספית. אך היא זכתה בתמיכה מועטה למדי ועל כך המשפחה היתה חייבת להתפרק. יוהן סבסטיאן ואחיו יעקב עברו לגור עם אחיהם המבוגר יוהן כריסטוף שהיה נגן העוגב באורדרוף, שם באך למד בבית הספר המקומי וקיבל חינוך נרחב שכלל לימודי דת, קריאה, כתיבה, מתמטיקה, זמרה, מדעי הטבע והיסטוריה. בשנת 1700 באך עבר צפונה ללונברג, המרוחקת 50 ק"מ מהמבורג, שם המשיך את לימודיו הרחבים. התחנה הבאה במסעותיו היתה בארנשטט שם התמנה לנגן העוגב בכנסייה המקומית. תחנתו הבאה היתה מולהאוזן שם גם החל ללמד מוסיקה. כאשר דודו של באך תוביאס למרהירט נפטר ב-1707 הוא הוריש לבאך סכום כסף נכבד אשר אפשר למלחין הצעיר להינשא למריה ברברה, בתם של יוהן מיכאל באך וקתרינה ודמן. תחנתו הבאה של באך היתה בויימאר שם הועסק כנגן העוגב בחצרו של הדוכס מויימאר ולאחר מכן כאחראי על המוסיקה בחצר. באך הלחין את רוב יצירותיו לעוגב בויימאר. כאן היה לו די זמן חופשי לעסוק בפעילות מוסיקלית מגוונת ביותר. ששת מילדיו של באך נולדו בווימאר. מויימאר עבר באך לקוטן ב-1721 שם הנסיך היה צעיר אשר לפי דברי באך אהב והבין מוסיקה. באך לא היה בעיר כאשר אשתו מתה בגיל 36. ב-3 בדצמבר שנה לאחר מכן הוא נשא לאישה את אנה מגדלנה וילקה ממנה נולדו לו 13 ילדים אשר רק מעטים מהם נותרו בחיים לאחר ינקותם. תחנתו האחרונה של באך היתה לייפציג לשם הגיע ב-1723, אבל לא היה זה מעבר מאושר. באך החשיב את לייפציג כירידה בסולם החברתי. לא היה לו כמעט כל כבוד למעסיקיו אשר מבחינתם הם התייחסו אליו בביטול מה כיוון שלא הסכים ללמד לטינית. באך היה אחראי על המוסיקה בארבע הכנסיות המרכזיות בלייפציג וכן לפעילויות מוסיקליות נוספות ברחבי העיר. היה עליו גם לספק, עבור שכר נוסף, מוסיקה לחתונות וללוויות. בשנת 1729 מונה באך למנהל ה"קולגיום מוזיקום", משרה אשר שינתה את פעילותו המוסיקלית בעיר. ה"קולגיום מוזיקום", אשר נוסד על ידי טלמן ב-1702, היה אגודה של מוסיקאים מקצועיים ותלמידי אוניברסיטה שביצעו קונצרטים מדי שבוע. וכך בד בבד עם הלחנת מוסיקה לכנסייה החל באך להלחין גם מוסיקה כלית רבה למרות שבשנים האחרונות בחייו בריאותו הרופפת לא אפשרה לו להלחין כמות כה גדולה של יצירות.
מבין היצירות המקהלתיות הרבות שבאך הלחין, המגניפיקט היא אחת היצירות החשובות ביותר, והיא ללא כל ספק סללה את הדרך לשני הפסיונים למרות שבסגנונו ובצורתו המגניפיקט דומה יותר למיסות של באך. תפילת המגניפיקט בוצעה תמיד בתפילות הערבית בלייפציג בעת ההיא. זה היה אחד הז'אנרים המרכזיים של המוסיקה הלטינית הכנסייתית שההיסטוריה שלה מתחילה עוד לפני תקופת הרפורמציה. החל מראשית המאה ה-15 ועד לסופה של המאה ה-17, המגניפיקט היה הטקסט הליטורגי שעובד הכי הרבה פעמים למוסיקה. המגניפיקט של באך הוא דוגמה מופתית ליצירת הלל לאל שבמובנים רבים סללה את הדרך לסימפוניה השנייה של מנדלסון.
עבור לתוכן העמוד