עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

פרנץ יוזף היידן - אריאדנה בנקסוס

הגדל

פרנץ יוזף היידן
אריאדנה בנקסוס
קנטטה למצו סופרן ותזמורת

המלחין נולד ב-31 במרס 1732 ברוהראו שבאוסטריה התחתית ונפטר ב-31 במאי 1809 בווינה. הוא הלחין את הקנטטה אריאדנה בנקסוס בין השנים 1789-90. היצירה נכתבה במקור לקול ומקלדת ובהמשך תוזמרה. ידוע לנו כי בשנת 1791 היידן עצמו ליווה במקלדת את זמר קונטרה טנור גספארו פאקיאורטי בביצועה קנטטה בלונדון.
גורלה של אריאדנה, שעזרה לתזאוס להתגבר על המינוטאורוס ונעזבה על ידו באי נקסוס, היה השראה לאינספור יצירות אמנות בתחומים שונים מהאמנות החזותית לאמנויות הבמה השונות כאשר היצירה המשמעותית ביותר שנכתבה על אריאדנה היא האופרה של ריכרד שטראוס, אריאדנה בנקסוס. אך מלחינים רבים נוספים מתקופת הבארוק (מונטוורדי) ועד למלחיני המאה-ה-20 (אורף) כתבו גם הם יצירות על אריאדנה. גם מלחיני מוסיקה קלה יותר פנו לדמותה של אריאדנה העצובה על זה שבעלה זנח אותה ביניהם זמר הרוק אדי לאב, לד זפלין (בשיר "כל אהבתי"), סטיבן זונדהיים (במחזמר הצפרדעים) ומלחינים נוספים בכל רחבי העולם מגרמניה ועד ארגנטינה. יוצרים כמו צ'כוב, אליסטר מקליין, אגתה כריסטי, פרנץ ודקינד ואחרים התייחסו גם הם באופן ישיר יותר או עקיף לדמותה של אריאדנה ביצירותיהם.
אריאדנה במיתולוגיה היוונית היא בתו של המלך מינוס מכרתים ומלכתו פסיפאה, שהיא בתו של הליוס, טיטאן השמש. לפי אחת הגרסאות של המיתוס, מינוס תקף את אתונה לאחר שבנו נהרג שם. האתונאים נדרשו להקריב שבעה בחורים צעירים ושבע בתולות מדי תשע שנים למינוטאורוס. באחת השנים אחד מהצעירים שהיו אמורים לעלות קרבן היה תזאוס אשר מצידו התנדב להרוג את המינוטאורוס. אריאדנה התאהבה בו ממבט ראשון ועזרה לו בכך שנתנה לו חרב וכן כדור של צמר אדום שהיא טוותה כדי שיוכל למצוא את דרכו חזרה מהמבוך של המינוטאורוס. אריאדנה ברחה עם תזאוס לאחר שהוא השלים את מטרתו. לפי רוב המקורות תזאוס זנח את אריאדנה בשנתה באי נקסוס. האל דיוניסוס גילה אותה שם ונשא אותה לאישה. בגרסאות מסוימות דיוניסוס הוא זה שנגלה בפני תזאוס וציווה עליו להשאיר את אריאדנה עבורו באי נקסוס.
בקנטטה זו המבנה המוסיקלי משקף היטב את הרוח הדרמטית של הטקסט עצמו. היידן התרכז בהדגשת המילים בעיקר אבל לא רק בשני הרצ'יטטיבים המקדימים את שתי האריות. האריה ראשונה, "היכן אתה אוצרי המתוק", מזכירה במובנים רבים את האריה של הרוזנת באופרה נישואי פיגרו של מוצרט, ומדגישה את הייאוש שמגיע בעקבות הגילוי הנורא שהגיבורה מבינה כאשר היא אינה מוצאת את אהובה לצידה. אך אריאדנה מחליטה לצאת ולחפש אחר אהובה שנעלם וחוסר המנוחה שלה הולך וגובר כאשר היא מגלה בסופו של דבר שהוא אכן עזב אותה לאנחות על האי. ברגע זה כל מה שהיא מבקשת זה למות כדי לשמור על הכבוד העצמי שלה.
היידן הלחין בעיקר מוסיקה כלית ואופרות בופה קלילות כיוון שהפטרון שלו, הנסיך אסטרהזי, העדיף סגנונות מוסיקליים אלו. אך אהבתו הרבה לקול הביאה גם להלחנה של לא מעט קנטטות דרמטיות על נשים הסובלות מאהבה שאינה נענית או מחוסר אהבה כמו ברניצ'ה וכמו זו שאותה נשמע הערב. ב-1 במאי 1761 חתם היידן על חוזה העסקה עם משפחת אסטרהזי. זה היה צעד משמעותי מאוד לגביו. אחרי שנים של חיים מן היד אל הפה חל שיפור במצבו כאשר, בשלהי 1750, מונה למנהל מוסיקלי בחצרו של הרוזן מורזין ואז גם החל לבסס את המוניטין שלו כמלחין. מינויו למנהל מוסיקלי ומלחין בחצר אסטרהזי העיד כי היידן נהנה מפרסום, הערכה והוקרה ולכן הופקד בידיו הממסד המוסיקלי של אחת המשפחות האוסטרו-הונגריות הנודעות והעשירות ביותר. וכך, בשנים 1761-90 הקדיש את כל זמנו לחיי המוסיקה בחצר אסטרהזי. בהיותו מנצח החצר אצל הנסיך ניקלאוס אסטרהזי נהג היידן להתחיל את עבודת יומו בחיבור מוסיקה. כל בוקר בשעה שבע היה יושב לכתוב ובתקופה ההיא הוציא מתחת ידו שפע של יצירות. את החלק הארי של כשלושים שנות עבודתו בתפקיד בילה היידן באייזנשטדט, מקום מושבה של המשפחה, ובארמון אסטרהזי המפואר, שניבנה בידי הנסיך ניקלאוס, מעסיקו העיקרי.

עבור לתוכן העמוד