עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

לה לה לה יומן סטפס במשכן

אשפי המחול המודרני של אדוארד לוק חוזרים לתל אביב
כל מי שמכיר ואוהב את להקת המחול לה לה לה יומן סטפס יודע שאת החוויה החושנית שהלהקה מעבירה במופעיה אי אפשר כמעט לתאר במלים. הביקורות תמיד מדברות על אנרגיות פורצות, על מחול אתלטי מדהים ועל רקדנים נפלאים, אבל גם כל הסופרלטיבים שבעולם לא יצליחו לתאר באמת את החוויה של צפייה במופע הלהקה הקנדית שנוסדה לפני קרוב לשלושים שנה במונטראול על ידי הכוריאוגרף היהודי אדוארד לוק. אבל מי שלא חזה במופעי הלהקה בעשור האחרון, עשוי להיות מופתע משהו עת יעלה המסך בתל אביב בחודש ינואר על המופע החדש של הלהקה, אמג'ד, במסגרת הסדרה מחול במשכן של האופרה הישראלית. כיוון שאמג'ד, יצירתו החדשה של אדוארד לוק, אינה בדיוק דומה למכלול יצירותיו. הפעם מדובר ביצירה שהשורשים שלה נטועים עמוק בתוך עולם הבלט הקלאסי. כן, גם לוק, מחלוצי האוונגרד במחול המודרני שיצר עם לה לה לה את אחת מלהקות המחול הטובות בעולם, אפילו לוק פוזל במקצת אל העולם הקלאסי.
לוק, כוריאוגרף יהודי שגדל במונטריאול ועדיין זוכר את יום בר המצווה שלו כאירוע מרגש ותראומטי במקצת, יום שעבר מהר מאוד כפי שהוא מנסח זאת, ייסד את להקת לה לה לה יומן סטפס בשנת 1980. מאז הלהקה מופיעה בקביעות בכל מרכזי המחול והתיאטרון החשובים בכל רחבי העולם ושתפה פעולה בין השאר עם האופרה של פריס ועם פרנק זפה. לוק עצמו מנסה לרכז את רוב עבודתו סביב הלהקה ולעבוד מעט מאוד מחוצה לה. לוק מכיר טוב את ישראל. הוא היה בארץ כבר פעמים רבות עם הלהקה והן בביקורים פרטיים אצל משפחתו שגרה כאן. בשיחת טלפון מביתו שבמונטראול הוא מסביר כי "ישראל היא מקום מיוחד ופוזיטיבי. אני מגיע לעתים לבקר את המשפחה שלי וזה אולי המקום היחיד שבו אנשים מתעניינים מעל לכל בי ורק לאחר מכן במחול שלי. המשפחה שלי ממש לא מתעניינת באמן שבי וזה בסדר גמור מבחינתי. אבל הופעה בישראל היא תמיד אתגר מעניין כי אתה הרי יודע שהקהל הוא מלומד ובסוף המופע תהינה הרבה דעות על העבודה. ישראל היא מדינה חיה ותוססת וחיובית וזה תמיד נפלא לבוא לכאן."
אמג'ד היא יצירה מיוחדת המבוססת מבחינה רעיונית וביצועית כאחד על שניים מהבלטים החשובים של צ'ייקובסקי, אגם הברבורים והיפהפייה הנמנה. "אמג'ד היא יצירה שאשפרה לי לחזור אל ההיסטוריה של אגם הברבורים והיפהפייה הנמה ולעבוד עם הזיכרון. ככלות הכל אני מעריך את היצירות האלו עד מאוד. וכשהקהל מגיע לאולם לחזות במופע כלשהו הוא הרי תמיד מגיע עם דעה קדומה וזה נכון וחייב להיות כך. זה אומר שלקהל יש דעה, שיש לו נקודת אחיזה ומכאן התקפיד שלי הוא להפתיע אותו, להדהים אותו, ליהנות אותו ולגרום לו לחשוב." באמג'ד לוק פנה לשלושה מלחינים לכתוב פס קול חדש, פסקול שתהיה בו נקודת אחיזה במסורות העבר ושיהיה מעוגן היטב ביפהפייה הנמה ובאגם הברבורים, אבל שיתייחס למוסיקה של צ'ייקובסקי כנקודת מוצא וייקח אותה למחוזות חדשים, עכשוויים. המלחינים, גווין בראיירס, דייויד לנג ובלייק הרגריבס, יצרו עבודה מיוחדת במינה וגם אם יש אנשים בקהל שלא מכירים את המוסיקה המקורית ולא ראו את הבלטים, הם עדיין יוכלו ליהנות ממנה ולצלול למעמקי התובנה שלה. לוק אוהב את היפהפייה הנמה ואת אגם הברבורים. "אם מסתכלים מבחינה היסטורית, היתה זו הפעם הראשונה בה מלחין סימפוני רציני החל לכתוב מוסיקה לבלטים. והעניין שלי בסיפור הזה הוא במוסיקה המקורית שהיא באמת מיוחדת במינה." לוק אומר שיש נגיעות ברורות ביותר בעלילות של שני הבלטים ביצירה שלו, "אם כי בכלל אין ביצירה שלי נרטיב ממשי. וזו גם הסיבה שלא רציתי להתייחס ולשאוב רק מבלט אחד אלא משניים. אם הייתי מתמקד רק ביצירה אחת הייתי חייב להיצמד יותר לסיפור. כאן אני עובד עם שני סיפורים במקביל ובעצם יוצר משהו חדש לחלוטין." לוק עצמו אינו חסיד גודל של נרטיבים. "כשיש נרטיב ספציפי זה בא על חשבון היצירתיות של הכוריאוגרף. בלט חייב להיות יצירתי ומתחדש ולצערי אני לא תמיד רואה את זה על במות התיאטרון בעולם כיוון שהכוריאוגרפים נצמדים יתר על המידה לסיפור. הסיפור תמיד תמיד מגביל את החופש היצירה של הכוריאוגרף."
לוק מסביר כי הקשר בין שם היצירה, אמג'ד (שם ערבי שיכול לשמש לזכר או לנקבה) מגיע מהאסתטיקה האמנותית של התקופה הרומנטית כאשר החברה האירופאית נמשכה אל האקזוטיקה של המזרח. "המזרח סימל עבור כולם חושניות שהיתה בלתי ניתנת להשגה וזה חלק מאותה אסתטיקה. אבל אתה חייב להבין שאף פעם אין כל קשר בין היצירות שלי לשמות שאני נותן להם."
אז מדוע הקהל יתפלא כאשר המסך יעלה? "כל מי שלא ראה אותנו זמן רב יגלה לפתע להקה מעט שונה. אם בעבר כשהלהקה נוסדה הדגש היה על מחול מודרני הרי שעכשיו הנטייה הברורה ביותר שלי היא לעולם הקלאסי, ולא רק בגלל צ'ייקובסקי. הנשים שלנו רוקדות על נעלי אצבע ואנו בהרבה מובנים להקת בלט קלאסי אבל עם אסתטיקה של להקת מחול מודרני. אנו בהחלט שומרים על המהירות בהגשה, העצמאות היצירתית ומעל לכל הטכניקות החזותיות שמהוות חלק מהתפאורה ואז זה לא בלט קלאסי, זה משהו מעניין ביותר ואני מאוד גאה בזה אבל כמובן זה לא מלמד שום דבר על היצירה שתגיע אחרי אמג'ד."

 

עבור לתוכן העמוד