עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

הבלרינה מהנסיכות


הבחורה הצעירה היושבת מולי נראית כאילו נתלשה מאלבום תמונות של להקת בלט קלאסי. דקיקה, חייכנית, מלאת אנרגיות – אבל הכי חשוב היא משדרת שהיא נמצאת בחופש ושטוב לה. מנוחה מחיי היומיום המתישים של רקדנים שכמעט ואין להם מתי לנוח. אבל בחודש אוגוסט סיוון מוצאת זמן לבוא הביתה לבקר את המשפחה ולאגור כוחות לקראת העונה הבאה המצפה לה, עונה בה תגיע בפעם הראשונה לרקוד בישראל כסולנית בלהקת מחול זרה. כיוון שסיוון בליצובה היא אחת הסולניות של להקת הבלט של מונטה קרלו, המתכוננת להופיע בארץ במסגרת הסדרה מחול במשכן של האופרה הישראלית בחודש יוני הקרוב בשתי תכניות שונות – המחול (על פי המוסיקה לחלום ליל קיץ של מנדלסון) ואלטרוקנטו.

סיוון מגדירה עצמה כמי שאוהבת לעשות את מה שהיא עושה, מלאת שמחת חיים ומאוד שאפתנית. היא למדה בבית הספר של להקת בת דור והצטרפה לבלט הישראלי שם רקדה במשך ארבע שנים תפקידי סולו ביצירות כמו סינדרלה, מפצח האגוזים (הריקוד הספרדי), קופליה (סוונילדה) ויצירות נוספות ביניהן וריאציות דבוז'ק של ברטה ימפולסקי, המנהלת של הבלט הישראלי וכן סרנדה וסימפוניה בדו של בלנשין. אבל במבט לאחור על התקופה בבלט הישראלי היא משחזרת ואומרת: "רציתי אירופה, רציתי להקה בינלאומית ובמשך זמן מה שמתי עין על מונטה קרלו כיוון שזו להקה רפרטוארית טובה. לא הייתי ממש בטוחה שאלך לשם אבל חיפשתי אודישנים באינטרנט והם בדיוק עשו אודיציה אז כתבתי להם, הם הזמינו אותי ישר וכך מצאתי עצמי נוסעת לאודיציה. הגעתי והייתי בשוק כי היו שם בערך 200 בנות. הם עשו לכולנו שיעור בלט ואז מאיו, המנהל האמנותי של הלהקה, בחר 18 בנות. למדו אותנו שני קטעים ואז רקדנו איתם. הרגשתי מאוד בנוח, לא ידעתי מה הם יחליטו אבל יצאתי בהרגשה טובה ובכך שהסגנון שלהם מתאים. ואז התקבלתי."

וכך בן רגע עולמה וחייה של סיוון השתנו מהקצה ועד לקצה. "פתאום נסעתי לסיורים בכל העולם, הופעתי על במות שרק חלמתי עליהן. כיום כשאני כבר חלק אינטגרלי מהלהקה אני פחות מתרגשת מהסיורים, אבל אנחנו נוסעים כל הזמן ממש לכל העולם. כבר הייתי במקומות כמו יפן, סין, מכסיקו, כל אירופה וארצות הברית ובשנה באה נגיע גם לצ'ילי ובינתיים הסיור לישראל מתקרב ואני חייבת לומר כי כל חברי הלהקה מתרגשים עד מאוד לקראת הסיור לכאן." המעבר למונטה קרלו גרם כמובן לכך שסיוון מצאה לה דירה לגור בנסיכות. זו עיר קטנה ויפה שבקיץ היא מאוד תוססת ובחורף הרבה פחות. זו עיר עם איכות חיים מדהימה למדי. זו לא עיר גדולה וזה מתאים לי, מאוד רגוע כאן אבל בהחלט ניתן למצוא פה את התסיסה האמיתית אם רק מחפשים אותה. ויש כמובן קזינו ויכטות ומכוניות שהצלחה מוציאים לך את עיניים ואחר כך אתה מתחיל להתרגל גם לזה. אנחנו מופיעים שם רק שלוש פעמים בשנה ושאר השנה אנחנו בסיורים אבל אני נהנית שם. בערבים כיש לנו קצת זמן אנו גם יוצאים עם חברים מהלהקה לבלות מעט. בלהקה יש המון חברים אבל לפתח קשר אמיתי, להתאהב, זה כמעט בלתי אפשרי."

הבלט של מונטה קרלו מונה 50 רקדנים ולסיוון כמו לרבים אחרים בלהקה יש את קטעי הסולו שלה ביצירות הגדולות והקטנות גם יחד. והאם היא חושבת כבר על העתיד, הרבה מעבר לאופק המיידי? "תראה יש כאלו שרוקדות עד גיל 90 ויש כאלו שבגיל 30 כבר מסיימות את הקריירה. השאלה הגדולה שלי כעת היא היכן לגור. הייתי רוצה לחזור לארץ אבל אני ממש לא בטוחה אם זה הצעד הנכון או לא. אני בטוחה שבבלט הישראלי ישמחו אם אחזור אבל באמת יהיה לי קשה לחזור ארצה לאחר השנים בבלט מונטה קרלו. ברטנה ימפולסקי מאוד מפרגנת לי, היא מקסימה וחברה טובה. אני עושה שם שיעורים ואני יודעת שהיא רוצה שאני אחזור וזה כיף לדעת שרוצים אותך, אבל אני ממש לא בטוחה שזה הדבר הנכון עבורי."

סיוון גדלה בנגב (להבים) ורקדה בקיבוץ אילות. "בגיל 12 הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות ומאוד אהבתי את זה. זכיתי בתחרויות, קבלתי מלגות מקרן תרבות אמריקה ישראל והיה לי טוב. אבל באמת שעכשיו ממש טוב לי כי אני מרגישה שאני מקתדמת ואני במקום נפלא. בלט מונטה קרלו הוא ללא כל ספק אתת הלהקות הטובות והמיוחדות שיש. יש בלהקה אווירה מאוד חיובית ומשחררת וזה בא ביחד עם עבודה מקצועית וקשה. יש לנו רפרטואר ניאו קלאסי מענין. ומעבר לכך אני אוהבת את היצרות של מאיו כי הן מאוד אסתטיות."

עבור לתוכן העמוד