"לאהוב מעט, לחיות מעט ולרקוד מעט, וכל הזמן לשלב את הכל ביחד"

הגדל

 

כשדזמונד ריצ'רדסון ינחת בחודש מרס בישראל, הוא ירגיש כאילו הוא חוזר הביתה. יהיה זה הביקור השביעי של ריצ'רדסון בארץ, מקום שהוא למד לאהוב עד מאוד, מקום בו יש לו חברים רבים  כולל אוהד נהרין, למשל. ריצ'רדסון הופיע בארץ לראשונה כרקדן בלהקת המחול של אלווין איילי ומאוחר יותר כרקדן סולן עם בלט פרנקפורט של ויליאם פורסייט. אבל הפעם הוא לא מגיע רק כרקדן, אלא כאחד משני המנהלים האמנותיים של להקת המחול האמריקאית קומפלקשנס, אותה ייסד ביחד עם חברו הטוב דווייט רודן לפני קצת למעלה מעשור. "אני אוהב את ישראל," הוא אומר בראיון טלפוני מניו יורק, "היו לי כאן תקופות נהדרות. טיילתי במצדה, בים המלח וכמובן בתל-אביב. זה מקום נהדר עם אנשים נהדרים." ריצ'רדסון הוא אחד הרקדנים העסוקים בעולם כיום. הוא מחלק את זמנו בין העבודה המרתקת עם קומפלקשנס, להמשך הופעות כרקדן סולן בערבי גאלה עם גדולי הרקדנים בעולם, וכן להופעות במחזות זמר בברודווי ובצילומים לקולנוע ולטלוויזיה. הוא כבר הופיע עם אמנים כמו פרינס, מייקל ג'קסון, אריתה פרנקלין ומדונה למשל. הוא היה אמן אורח בטקס חלקות פרסי האוסקר, הוא הופיע במחזות זמר בברודווי והיה אחד הרקדנים בסרט זוכה הפרסים שיקגו. כרקדן בלט מוביל הופיע כסולן עם כמה מלהקות הבלט הקלאסי המובילות בעולם כולל הבלט של לה סקלה, בלט סן פרנסיסקו, בלט האופרה השבדית ועוד. לפני הגעתו ארצה הוא עוד יספיק להופיע בערב גאלה חגיגי עם הרקדנית הנודעת דיאנה וישנייבה בהשתתפות סולני בלט קירוב מרוסיה בהופעת שיתקיימו בארצות הברית וברוסיה. "אני אוהב לעבוד על המון פרוייקטים. אמנם בשל אילוצי זמן אני נאלץ לעתים לסרב להצעות אלו או אחרות, אבל אני בהחלט מנסה לעשות כמה שיותר ועל ידי כך להרחיב את האופקים האמנותיים שלי." את קומפלקשנס הקים ריצ'רדסון עם ידידו הטוב דוייט רודן. "רקדנו יחד בלהקתו של אלווין איילי. אני הייתי בלהקה שמונה שנים ודוייט בכל הזמן הזה היה יוצר כוריאוגרפיות חדשות עבור הרקדנים בלהקה לכן החלטנו להתחיל לעבוד יחדיו ולעשות ערב חגיגי בו נבצע את כל העבודות שדוייט יצר לאורך השנים. וראינו שבעצם זה לא ממש מתחבר כי הסגנונות רבים ומגוונים. ואז לפתע הבנו שזה בדיוק החיבור ומכאן נוצר הרעיון של קומפלקשנס." והשאר, כמו שאומרים, הפך להיסטוריה בעולם המחול והבלט גם יחד וקומפלקשנס הפכה ללהקה מבוקשת בכל רחבי העולם. "מדובר בסגנונות שונים ומגוונים מריקוד על נעלי אצבע ועד לרקדנים המבצעיםאת היצירות כשהם יחפים. הבסיסי תמיד היה ויישאר בלט קלאסי אבל זה מבוצע בסגנון מודרני. אנו אוהבים לעבוד ביחד כי הרקדנים מכבדים זה את זה ואוהבים עבוד וליצור ביחד. ועכשיו לסגנון שלנו יש חתימה מאוד אישית וברורה. זה לא איילי וזה לא פורסייט, זה הסגנון שלנו. אנו חודרים עמוק לתוך הנפש של האמן ושל הקהל גם יחד. אנו לא מוותרים לאף אחד, אנו רוצים שקהל יחשוב כשהוא צופה ביצירות שלנו. אנו עוסקים במציאות של הרגע, במציאות של הקשר שנוצר בכל רגע נתון בין הרקדן על הבמה לבין הקהל באולם. אנו רוקדים בעיקר את היצירות של דווייט. הוא כוריאוגרף של רקדנים. הוא יכול לאתגר אותך כרקדן וגם לעזור לך להשתפר. הוא יוצר את המחול לנקודות החזקות של כל רקדן ואז מאתגר אותו על ידי כך שהוא לא מוותר לו על קודותיו החלשות, ולכן כל כך מיוחד לעבוד אתו. כי ברגע שאתה באמת ובתמים נמצא בתוך התנועה שהוא יצר עבורך אתה מרגיש שאתה חלק ממנה. הרקדן שבנו אולי מיואש כאשר הוא לא מצליח לבצע תנועה כלשהי, אבל אז כשהוא כן מצליח הוא פורח בתוך זה. ואני לא מדבר על הצד הטכני של הריקוד, את זה עושים כל הזמן. אבל ללא אהבה ונשמה אין לזה כל משמעות, לא יכולה להיות לזה כל משמעות." ריצ'רדסון הוא רקדן בנשמה אבל הוא חוטא מעט בכוריאוגרפיה, גם אם לא לשמה. "אני עושה מעט כוריאוגרפיה עבור הלהקה אבל היכולת הזו והכישרון הזה בעצם שייכים לדווייט. הוא יוצר תנועה כלשהי, משפט של תנועה ואז אני אגיע עם הכישרון שלי והיכולת שלי להביא אינטרפרטציה לתנועה הזאת, לנשום מעט אור לתוכו עם הסכמה מלאה שלו כמובן. אני עובד היום הרבה מאוד עם הרקדנים הצעירים של הלהקה ועוזר להם לחדור עמוק ולגלות את האמנות שלהם." והוא כמובן גם רוקד במופעי הלהקה, אבל בעיקר בקטעי הסולו המפורסמים שרודן יצר עבורו, קטעי סולו שזיכו את שניהם בביקורות מעולות ובמחמאות אינספור. ריצ'רדסון תואר לא אחת כרקדן "בעל גוף מדהים ובעל קסם אדיר," או "כאחד הרקדנים המודרניים הגדולים ביותר כיום." כאשר רקד את התפקיד הראשי בבלט אותלו של תיאטרון המחול אמריקאי נכתב כי "זהו אחד הרקדנים המלכותיים ביותר שמעולם רקדו על במת המטרופוליטן בניו יורק." והוא לא מתבייש לומר כי "זה מאוד נחמד לקרוא מחמאות כאלו. זה לא בדיוק משנה את החיים שלי אבל זה טוב לדעת שאתה עושה טוב לאנשים אחרים, שמעריכים אותך. המוטו שלי בחיים הוא לאהוב מעט, לחיות מעט ולרקוד מעט אבל כל הזמן לשלב את הכל ביחד. אלו החיים שלי. אני רוצה להיות פתוח לכל דבר שהוא." וכל שנותר לנו כעת הוא להיות פתוחים לאמנות הסוחפת של רודן וריצ'רדסון כפי שהיא באה לידי ביטוי במופע של קומפלקשנס שעליו נאמר כי "האנרגיה והנשמה של הלהקה מדבקות. ראו הוזהרתם!"

לעמוד המופע

עבור לתוכן העמוד