בוריס אייפמן: סיפור על קצות האצבעות

 

בוריס אייפמן הוא סיפור הצלחה ולא רק בישראל. הכוריאוגרף הרוסי (יליד 1926) הוא ללא כל ספק אחד מענקי המחול הקלאסי של המאה ה 21- , יוצר מרתק שמאז עבודותיו הראשונות מצא דרך ייחודית כיצד לקחת את סיפורי המחול הקלאסיים ולהפוך אותם ליצירות רלבנטיות לקהל של ימינו. בלט קלאסי, רבים יאמרו, הוא ז'אנר מוזיאוני שאבד עליו הקלח. האמנם? בשביל מה צריך לראות שוב את אגם הברבורים או את היפהפייה הנמה ישאלו רבים, שלא לדבר על דון קישוט או ג'יזל? האם הבלט הקלאסי לא מיצה עצמו כבר לפני עשרות בשנים? התשובה אינה כה פשוטה. מופע מעולה של אגם הברבורים או של רומיאו ויוליה ירגש עד היום. יצירותיהם הגדולות של פטיפה מחד ומקמילן, קרנקו ונויימאייר מאידך עדיין רלבנטיות גם במאה ה 21- , במידה והן מבוצעות כראוי כמובן. אבל בוריס אייפמן לוקח את הבלט הקלאסי צעד אחד קדימה. בסגנונו האישי המיוחד, של פילוסוף מספר סיפורים נפלא החודר אל התת-מודע של הדמויות שלו, הוא מעניק פרשנות מודרנית ליצירות הקלאסיות של העבר. הוא אינו היחיד שעושה זאת. גם מת'יו בורן הבריטי עושה זאת בשפתו שלו. אבל אייפמן הוא אולי הקלאסיקן מבין הכוריאוגרפים בני זמננו שלוקח את הבלט הקלאסי על עבר המאה ה 21- מבלי לאבד את עוצמת הז'אנר. נהפוך הוא, הוא מעצים את התחושות של הסיפורים העוברים דרך הריקוד. אייפמן ייסד את להקת המחול שלו בסט. פטרבורג בשנת 1977 והקריירה הבינלאומית שלו פרצה ב 1988- בעקבות הופעותיה הראשונות של הלהקה בפריס. הצלחתו של אייפמן בכל רחבי העולם ובישראל מוכחת. יצירות כמו דון קישוט, ג'יזל האדומה, המלט, קרמזוב, צ'ייקובסקי, רקויאם, מי ומי, דון ז'ואן ומולייר, ירושלים שלי ועוד בוצעו בהצלחה רבה בכל רחבי העולם ואין זה פלא כי גם בארץ לאייפמן קהל מעריצים גדול במיוחד. בחודש דצמבר אייפמן ישוב ארצה עם להקתו ויעלה כאן את יצירתו החדשה - אנה קרנינה. ככלל ניתן לחלק את יצירותיו של אייפמן לשתי קבוצות. בקבוצה אחת נמצאות היצירות הקלאסיות של עולם הבלט בראייה האישית והחדשנית של אייפמן. ומאידך יש את היצירות שהוא יצר, סיפורים קלאסיים, מהספרות הרוסית אבל לא רק, שהוא איחד ליצירת מחול מרתקת עם מוסיקה קלאסית סוחפת ומרגשת. כיוון שאייפמן יודע לעבוד נפלא עם מוסיקה ויודע לשזור תמיד את המוסיקה הראויה לכל יצירת בלט חדשה שלו, הבלטים שלו מהווים חוויה סוחפת לכל החושים, חוויה שהיא מעבר לבלט קלאסי נטו. כיוון שהרקדנים של אייפמן, הם לא רק רקדנים, הם רקדנים- שחקנים המעניקים ממד דרמטי תיאטרלי לדמויות המיוסרות שהם מבצעים על הבמה. אנה קרנינה מביא לאולמות המחול, לצלילי המוסיקה הסוחפת של צ'ייקובסקי, את גרסתו של אייפמן לרומאן הידוע של טולסטוי ) 1877 ( על משולש אהבים בחברה הרוסית. "כשאתה קורא את טולסטוי אתה יכול לחוש את יכולת ההבנה וההזדהות של הסופר עם הדמויות שיצר ואת היכולת המופלאה שלו לתאר את החיים ברוסיה בתקופתו. גם בספרות של היום לא מוצאים עומקים כאלו של הבנה, תשוקה, שינוי ודמיון," אומר הכוריאוגרף. אייפמן חודר עמוק אל תוך נפש הדמויות ברומאן כשהוא מתעניין בראש ובראשונה בגיבורה עצמה ובתת מודע שלה. "מה חשוב יותר," הוא שואל, "לשמר את האשליה החברתית המקובלת של הרמוניה בין חובה ורגשות, או לאפשר לתשוקה הכנה להשתלט עלייך?" אייפמן שואל שוב ושוב "האם יש לנו את הזכות להרוס את המשפחה שלנו ולגזול מילד את אימו כדי לספק את תאוות הבשרים שלנו?" אנה של אייפמן היא דמות מורכבת ביותר: מחד אשת חברה גבוהה ידועה ומאידך אישה הטובעת בים של תשוקה התלויה נואשות בקשר הרגשי שלה לגבר אותו היא אוהבת. ובמשולש האוהבים בין אנה לבעלה קרנין ואהובה ורונסקי, אייפמן בודק כיצד תשוקה וחושניות משפיעים על ההתנהגות האנושית. הוא משתמש בצבעים של שחור ולבן בתלבושות כדי להדגיש את הפנים הקדושים והשטניים של המוח האנושי כשכל זה מוביל לפינאלה גדולה מהחיים בה קטר אדיר המורכב מחברי הלהקה מוחץ את אנה מבחינה פיסית ונפשית גם יחד.

לעמוד המופע

עבור לתוכן העמוד