החלום

החלום
בלט מאת ז'אן כריסטוף מאיו

סיפור העלילה
העלילה מתחילה שלושה ימים לפני נישואיו של תזאוס, הדוכס של אתונה, להיפוליטה, מלכת האמזונות.
כדי להבטיח את הצלחת החגיגות, הדוכס מזמין מחזה, "קומדיה פתטית על פרימוס ותיסבי" שיהיה מוצג ערב החתונה. לשם כך הוא מעסיק להקה של שחקנים חובבים מהעיר.

אוברון וטיטאניה, המלך ומלכת הפיות, עושים דרכם לאתונה עם הפמליה שלהם כדי להיות נוכחים בחתונה (מבלי כמובן שבני האדם יבחינו בהם).

המתח בין אוברון לטיטאניה רב, כיוון שהם רבים על משרת צעיר ונאה בפמלייתה של טיטאניה, בו אוברון חושק עבורו. אוברון, בעזרתו של המשרת הנאמן פק, יכשף את טיטאניה כדי לזכות בנער המשרת. הכישוף שיוטל על מלכת הפיות יגרום לה להתאהב בחמור.

אבל מריבה נוספת מתרחשת באתונה בו בזמן... אגאוס, אביה של הרמיה הצעירה והיפה, רוצה כי היא תינשא לדמיטריוס, אציל צעיר המאוהב בה, למרות שהוא אינו מוצא חן בעיניה. הרמיה מאוהבת בעלם צעיר אחר, לייסנדר, המאוהב בה אך אביה לא מוכן לקבלו כמחזר לבתו. אגאוס מבקש מתזאוס לפתור את הקונפליקט והדוכס מכריז כי לפי חוקי אתונה הרמיה חייבת לבחור בין דמיטריוס ועונש מוות. כדי לברוח מגורל זה, האוהבים הצעירים מחליטים לברוח. הלנה, עלמה אתונאית צעירה המאוהבת בדמיטריוס למרות שהוא אינו מחזיר לה אהבה, מגלה לו כי האוהבים הצעירים נמלטו והוא רודף אחריהם לעבר היער.

פק, השדון, יפתור את הבעיה על ידי זה שיכשף את צמדי האוהבים (לא מבלי לגרום למספר טעויות בדרך) ובסופו של דבר יהפוך את הסלידה לסיפור אהבה יפהפה.

על היצירה
"ויליאם שקספיר הפך לאמן במה מכובד בשלב מוקדם בקריירה שלו. כשחקן ומחזאי הוא הצליח להשיג גמישות שאפשרה לו לכתוב בכל סוגי התיאטרון, להרחיב ולעלות על המסורות הקיימות באופן של פנטסיה שלא היתה מוכרת עד לזמנו. הבלט הרוויח לעתים קרובות מהעלילות האלו בהן הבורלסקה פוגשת טרגדיה, עדנה ואלימות ובמקום בו המציאות לעולם אינה מנותקת מהחלום. זה החלום שניתן לבצעו ללא מלים ולהעלות על הבמה סיפור שלם אותו רוקדות דמויות המעוצבות בבהירות מושלמת." (מתוך שקספיר הרקדן מאת אוליבייה מרמין).

אם כוריאוגרפים רבים פותו על ידי מחזות כמו רומיאו ויוליה, אותלו, המלט או הסופה, רק מעטים פנו לחלום ליל קיץ כמקור השראה. ביניהם יש לציין את מריוס פטיפה ב-1876 בסט. פטרבורג בגרסה שעובדה מאוחר מכן על ידי פוקין ב-1906, וכן על ידי גו'רג' בלנשין בשנת 1962 בניו יורק, פרדריק אשטון בלונדון ב-1964, הנס שפורלי בבאזל בשנת 1975, ג'ון נוימאייר בהמבורג ב-1977 ודה ורנין במנצ'סטר ב-1981.

לכן אין זה מפתיע כי ז'אן-כריסטוף מאיו, שהוא משורר ואומן של הבמה, פנה בדרכו שלו אל המשל האגדתי הזה, לפרסקו הגרוטסקי והפואטי הזה, ההופך את העולם על פניו, מאבד את הצופה בסטיות המתפתלות שבו, אך מבטיח בסופו של דבר את השיבה לסדר הקוסמי. מאיו תמיד אהב לעבוד עם המשל וסיפור האגדה שתמיד היוו חלק מהנוף האינטימי שלו. הוא נהנה להפעיל את המכניזם ולגרום לדמויות לפעול, וגם ביצירות האבסטרקטיות שלו הוא עוסק במוטיב של הכפיל והמוכפל, של הפרדוקס, הסטייה והאילוזיה. עבור אמן שבמשך 20 שנה ניסה לתפוש את האנושיות על החומריות שבה ועל סף ההעלמות שלה, החלום הוא חלום שהתגשם.

החלום הוא גם תרוץ עבור מאיו להדגיש כיוונים אמנותיים בהם השתמש ביצירות אחרות. הוא משתמש בתיאטרליות ובדרמטורגיה בנזילות רבה. הוא מביא לידי ביטוי את ההרמוניות החושניות ותיאטרון שיש בו מעט נטורליזם. היצירה שלו מגיעה לגבולות שלה מבלי שתהיה פרובוקטיבית וכשהיא קוראת דרור לרגשות כולם והוא עושה זאת על ידי העלילה הפתלתולה, המוסיקה והכוריאוגרפיה, המחול, הרומנסה, החיות השופעת, מיניות ועוד. הבחירה שלו להוסיף לנפש הריקוד את הנוכחות הפיסית של הקול מאפשרת לרקדנים-שחקנים להיות המניעים של הסיפור. והרקדנים הופכים לרקדנים המושלמים שהכוריאוגרף חולם עליהם – רקדנים רעבים המגיעים לעבוד בהתלהבות רבה כשהם דוגלים מבלי להגזים במשחק או בריקוד בכלל  האומר "יותר מהרבה אך פחות מיותר מדי."

בנוסף ליחסים הכמעט טבעיים עם המחזה של שקספיר, מעניין לציין כי המחזה חלום ליל קיץ הוצג במונקו בשנת 1944 לרגל היובל של הנסיך לואי השני. ושקספיר עצמו הרי כתב את המחזה לציון נישואים בקרב האצולה, ככל הנראה של לורד דרבי. המחזה בוצע בטירה באירוע בו נכחו כל חברי האצולה אך גם המשרתים והשומרים. הקומדיה של שקספיר היתה אמורה להיות מחזה פופולארי להמונים. היצירה של מאיו נוצרה עם אותה מטרה לגרות את האינטליגנציה של הצופים ובו בזמן גם להדהים אותם.

כאשר המחזאי הצרפתי מרסל פניול תרגם את המחזה של שקספיר לקראת ההופעה במונקו הוא אמר כי המחזה נראה יפה יותר על הנייר מאשר בהופעה, ושהוא חלם על חלום שיעוטר על ידי הגאונות הפואטית של וולט דיסני. מאיו, כוריאוגרף חזותי במיוחד, ללא כל ספק עומד באתגר של הדימויים של ימינו.


המוסיקה
ארבעה אקורדים אווריריים המבוצעים על ידי החלילים וכלי הנשיפה מעץ דיים כדי להעביר אותנו מהמוחשי, ארבע קרני אור של הירח מהווים מסנן מבריק המביא אותנו לעברם של  אוברון וטיטאניה. האנרגיה חסרת הסבלנות של המיתרים מאשרת שאנו נמצאים בעולמן של הפיות. הצליל השקוף מכסה בצעיף את התשוקות המעורפלות של ערבי הקיץ המוזהבים.
מנדלסון משחק עם השאננות של הדמויות ובתסיסה של התשוקות שלהם. המוסיקה שלו עומדת בפני כל כוונה תיאורית או תוכנית מדויקת. היא רק מתרגמת קרן של רשמים מבולבלים ונלהבים שיהיה זה שחצני לנסות ולעבוד בתאום עם המחזה השקספירי.

החלום של ז'אן-כריסטוף מאיו נעה סביב שלושה עולמות מנוגדים, שלושה סיפורי אהבה מנוגדים: אהבה-הגיון (העולם של בני אתונה), אהבה-תשוקה (העולם של הפיות), ואהבה-עמל (עולמם של בעלי המלאכה). לכן מאיו הרגיש בצורך ליצור שלושה עולמות מוסיקליים ברורים כדי להבהיר את היצירה הכוריאוגרפית שלו.
שילוב של מסורת וחידוש, שפה שהיא בו זמנית קלאסית ומודרנית בצורה מופרזת, היצירה כולה מושפעת על ידי מנדלסון המתבגר המעצב את העולם של בני אתונה.

דניאל טרוגי מקדיש עצמו לעולמן של הפיות. זהו עולם של תשוקה, חושניות וארוטיות הבא לידי ביטוי במוסיקה שנראה כי היא המשך ישיר של התנועה של הרקדנים, אלא אם זו התנועה הממשיכה בטבעיות את הצלילים. מהעצמה והכוח של הצלילים לפואטיות של קולות הילדים, המוסיקה של דניאל טרוגי מסיירת על פני טווח רחב של תשוקה ואהבה המשוחררת מכל מגבלות.

ברטרן מאיו בודק את העולם של בעלי המלאכ על ידי זה שהוא מקבל את השראה שלו מהמלאכות המסורתיות (מתקן המפוחים, הנגר, הנפח) אבל מעל לכל המוסיקה שלו מביאה את הסגנון הרברבני של בעלי המלאכה הלא מיומנים (קוינס, סנאג, בוטום, פלוט, סנאוט וסטרבלינג) עת הם מנסים להציג את הקומדיה שלהם. מוסיקה זו של בעלי מלאכה זו מהר מאוד מאבדת את כוחה ומזכירה לנו את חוסר היכולת שלנו להתפתח.
אבל אומנות סוערת חייבת להישאר משימה שכולנו שואפים אליה.
עשה את הברור לבלתי נראה
עשה את הבלתי נראה לברור
בשם את הליל
בשם את החלום
רשרוש הצלילים
כמפלט שאי אפשר לדבר עליו.

עבור לתוכן העמוד