עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

ספרות ואופרה בימי שישי בבוקר במשכנות שאננים

סדרת הרצאות מודגמות על הקשר ההדוק
בין העולם הקסום של האופרה לגדולי הסופרים והמחזאים – שקספיר, הוגו, גתה, פושקין ו-א.ב. יהושע
המפגש הקרוב – אופרה ופושקין ב-9 בינואר

משכנות שאננים והאופרה הישראלית מציגים סדרת מפגשים העוסקת בקשר ההדוק בין אופרה לספרות.
מלחיני האופרה באשר הם תמיד פנו ליצירות הגדולות בעולם הספרות כדי ליצור את האופרות המרגשות שלהם. בסדרת ההרצאות המודגמות ספרות ואופרה" ייבחן את הקשר רב השנים בין אופרה וספרות ויושם דגש על הסגנונות השונים תוך כדי התמקדות בחמישה מגדולי הסופרים בכל הזמנים וביצירותיהם שהועברו לבמת האופרה.
בכל מפגש יופיעו זמרי האופרה סטודיו של האופרה הישראלית בביצוע קטעים מהאופרות הרלבנטיות וכן יופיע מרצה אורח.
מנחה הסדרה: מיכאל אייזנשטדט, המתאם האמנותי של האופרה הישראלית.
כל המפגשים יתקיימו ביום שישי בשעה 11 בבוקר במשכנות שאננים, ירושלים. המפגש הקרוב יתקיים ביום שישי ה-9 בינואר ונושאו – אופרה ופושקין.
לפרטים ולהרשמה 026292212


במפגש אופרה ופושקין תשתתף המתרגמת רנה ליטוין, שתרגמה רבות מיצירותיו של פושקין לשפה העברית ופרסמה בין השאר את הקמתי לי גלעד, מבחר שירים ליריים מאת פושקין בשפה העברית.
רנה ליטוין תשוחח על פושקין, יצירתו וחשיבותו ומיכאל אייזנשטדט ירחיב על האופרות הרבות המבוססות על יצירותיו של פושקין. סולניות האופרה הישראלית מריה יופה ואילונה טוייביס תשמענה (בליווי הפסנתרנית לנה גרשוני) רומנסות ואריות מאופרות עם טקסטים של פושקין.

בהמשך הסדרה:
13 בפברואר
אופרה והוגו – אורי דרומי
ויקטור הוגו כתב את המלך משתעשע – מחזה חשוב שהיה הבסיס לאופרה ריגולטו של ורדי. יצירות נוספות של הוגו הגיעו גם הן לבמת האופרה כמו לה ג'וקונדה, ארנני ואפילו עלובי החיים במחזמר האופראי של אלאן בובליל וקלוד מישל שנברג.

13 במרס
אופרה ו-א.ב. יהושע – א.ב. יהושע

אופרה במאה ה-21. הסופר א.ב. יהושע העביר את הרומן מסע אל תום האלף מרומן לליברית לאופרה שהולחנה בידי יוסף ברדנשווילי.

24 באפריל
אופרה ושקספיר – פרופסור אבי עוז

המקור הספרותי הגדול ביותר של עולם האופרה הוא ויליאם שקספיר שרבים ממחזותיו הולחנו על ידי ורדי (אותלו, מקבת, פלסטף), רוסיני (אותלו), תומא (המלט), בריטן (חלום ליל קיץ), גונו ובליני (רומיאו ויוליה) ואינספור מלחינים נוספים.

8 במאי
אופרה וגתה – פרופסור שמעון לוי
ד"ר פאוסט ויסוריו של ורתר הצעיר – שתיים מיצירות המופת של הספרות הגרמנית זכו לתחייה אופראית בידי גונו ובויטו (פאוסט) ומסנה (ורתר).


פושקין ואופרה
מיבגני אונייגין ועד לבוריס גודונוב, מפיק דאם ועד לרוסלן ולודמילה – יצירתו של פושקין, גדול משוררי רוסיה, הגיעה לבמת האופרה ברוסיה באינספור יצירות אופראיות מאת מלחינים כמו צ'ייקובסקי, רימסקי קורסקוב, גלינקה מוסורגסקי ואחרים. אלכסנדר פושקין (1837-1799) הרוסי היה  יוצר פורה שיצירותיו הדליקו את דמיונם של מלחינים רבים ברוסיה ומחוצה לה עוד בימי חייו וגם מאוחר יותר. היום אנו מונים יותר ממאה אופרות שחוברו לפי הטקסטים של פושקין, שלא לדבר על מכלול יצירות קוליות אחרות. לפרסום הרב ביותר זכו יבגני אונייגין, מזפה ופיק דאם של צ'ייקובסקי, רוסלן ולודמילה מאת גלינקה, אורח האבן (עיבוד לאגדת דון ז'ואן) ורוסלקה מאת דרגומיז'סקי ומוצרט וסליירי והצאר סולטן מאת רימסקי-קורסקוב. אך היצירה שהולידה את המספר הרב ביותר של עיבודים אופראיים היא דווקא הצוענים (1824), אשר לא פחות מעשרים מלחינים השתמשו בה כבסיס לאופרה, כולל שוסטקוביץ', לאונקוולו ורחמנינוב שחיבר את האופרה במערכה אחת אלקו על פי מקור זה. רוב המלחינים שהשתמשו בסיפוריו של פושקין היו רוסים. רבים אינם מוכרים במיוחד כמו לישין, קריוקוב, נאסדקין, דראסב, ינובסקי, לאריונוב ואחרים. אך היו גם מלחינים מערביים שהלחינו את פושקין כמו מליפיירו שחיבר גם הוא נוסח לאורח האבן. היו מלחינים שכתבו אופרות על חייו של פושקין ופרוקופייב תכנן לחבר אופרה על פושקין וגלינקה. יצירתו המרכזית והאהובה ביותר על המשורר עצמו היא יבגני אונייגין ששמשה השראה לאופרה הרוסית המוכרת ביותר במערב. מבקרי ספרות רבים ברוסיה ומחוצה לה כינו את אונייגין "הרומן הרוסי המודרני הראשון". אין זה רומן רגיל. פושקין חיבר את הסיפור כרומן מחורז ובו שמונה פרקים, כשבכל פרק חמישים בתים בני 14 שורות כל אחד, סך הכל 5,600 שורות. ביצירה זו כותב פושקין לא רק על הגיבורים אונייגין, טטיאנה אולגה ולנסקי המוכרים מהאופרה של צ'ייקובסקי אלא גם עליו עצמו ועל המוזה שלו. פושקין עצמו ממלא ביצירה זו תפקיד משולש - המספר, חברו של הגיבור ודמות בעלת ישות עצמית משלה. גם אורח האבן נחשב למחזה טוב עד כדי כך שדרגומיז'סקי השתמש במחזה עצמו כליברית מבלי לשנות בו ולו מלה אחת. יצירה זו נכתבה בשנת 1830 בעת שפושקין, שהיה רודף נשים ומהמר ידוע, החליט לשאת לאשה את נטליה גונוצ'רובה. סגנונו השתנה בשנים אלו והוא החל לכתוב שירה בוגרת ומפותחת יותר אשר הקהל לא התלהב ממנה במיוחד. ולמרות שבאופרה זו אין הסופר עצמו מככב ביצירתו שלו, היו חוקרים שטענו כי דון ז'ואן הוא למעשה פושקין ולא דמות מיתית ערטילאית. בראש ובראשונה, אמרו, ז'ואן של פושקין הוא משורר. מעבר לכך דון ז'ואן של פושקין אומר כי הוא אינו מפחד מעונש או ממוות אלא רק מאובדן השמחה. גם פושקין עצמו אמר כי המוות הוא איום רק כשהוא פוקד אדם שמח. ניתוח מעמיק של אורח האבן יגלה כי למרות שהשמות שונים ומתבססים על הסיפור המקורי, הרי למעשה יצר כאן פושקין מחזה אישי ביותר המעוגן בסגנונו הלירי הייחודי ובסבלותיו כאדם וכיוצר. את בוריס גודונוב כתב פושקין כמחזה ומוסורגסקי השתמש לליברית בקטעים מהמחזה. כאשר ערך את הגרסא השנייה לאופרה זו, הסתמך המלחין בשינוי הליברית גם  בחלקים מ"ספר תולדות המדינה הרוסית" מאת קאראמזין. בוריס גודונוב היא מיצירותיו המוצלחות פחות של פושקין והוא עצמו התאכזב מההצלחה הפושרת למדי של יצירתו זו. למרות שפושקין השתמש כמודל במחזות ההיסטוריים של שקספיר, המחזה שלו יבש למדי, סיקור היסטורי עובדתי עם מעט מעמדים דרמטיים. הדבקות המוגזמת של פושקין בעובדות ההיסטוריות גרמה לכך כי לא יצר על הבמה למשל עימות בין בוריס לדימיטרי הצעיר הטוען לכתרו, עימות שממש מתבקש מבחינה דרמטית. נכון, עימות כזה לא יצא אל הפועל במציאות, אך גם שילר המציא עימות בין מרי מלכת הסקוטים ואליזבט הראשונה מלכת אנגליה כדי לחזק את מחזהו שלו. פושקין לא היה תמיד נאמן להיסטוריה אך בבוריס הוא דבק בעובדות היבשות וזו אחת הסיבות המרכזיות לכישלונו של מחזה זה. למרות חולשותיו של המחזה היו מי שניסו לתת לו פרשנויות חדשות. החוקר הרוסי גוקובסקי טען כי ביצירה זו חוזה פושקין את העמדה המרקסיסטית בה האינדיבידואל כלל אינו חשוב. טענה מוגזמת כי הרי אין ספק שפושקין הבין היטב, שבעת צרה האדם הקטן לא היה מסוגל להשפיע על גלגלי ההיסטוריה הרוסית. פושקין העריץ את ההיסטוריון קאראמזין אשר תיעד את המאורעות מבלי לנסות להסבירם. המחזה שלו פועל בצורה זהה ולכן הוא חסר שיאים דרמטיים. אך אופרה אינה יכולה להיכתב כספר דברי הימים. מוסורגסקי הצליח, לצאת מהמגבלות ההיסטוריות של קאראמזין ופושקין ולחבר אופרה הרבה יותר דרמטית מהמקור הספרותי עליו היא התבססה. ואשר לפושקין עצמו, תרומתו לאופרה הרוסית גדולה הרבה יותר ביצירותיו האחרות מאשר בוריס גודונוב.

עבור לתוכן העמוד