עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

ג'ורג' גרשווין פותח את העונה ה-26 באופרה הישראלית

פורגי ובס – האופרה האמריקאית בהא הידיעה
בהפקה ססגונית בסיור בית האופרה של קייפט טאון בדרום אפריקה
דוד שטרן מנצח על 14 הופעות עם הלהיטים הגדולים
SUMMERTIME, I LOVE YOU PORGY,
IT AIN'T NECESSARILY SO

האופרה הישראלית פותחת את עונתה ה-26 עם הפקה מרהיבה של האופרה האמריקאית בהא הידיעה, פורגי ובס, של ג'ורג' גרשווין.
עד עצם ימינו, זוהי היצירה הכנה והישרה ביותר אודות המיעוט השחור בארצות הברית, מיעוט הסובל עדיין בחברה המתקראת מודרנית ודמוקרטית של תקופתנו. פורגי ובס תיזכר לא רק בשל המשמעות החברתית שלה - פתיחת השערים בפני זמרים שחורים רבים, אלא גם בשל הנעימות הנפלאות והמיוחדות במינן שבה, כמו "עת קיץ" שבפתיחתה, או "יש לי הרבה לא כלום", "זה לא בדיוק כך", "אני אוהבת אותך פורגי" ורבות אחרות.

סולני וחברי המקהלה של האופרה מקייפ טאון בדרום אפריקה מגיעים עם הפקתם הססגונית שזכתה להצלחה רבה בסיוריהם בכל רחבי העולם. הבימאית היא קריסטין קרוז, המעצב מייקל מיצ'ל והכוריאוגרפית היא סיבונאקאליסו נדאבה.
דוד שטרן, המנהל המוסיקלי השל האופרה הישראלית, ינצח על ההפקה עם תזמורת האופרה - התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון. 14 הופעות מתוכננות בבית האופרה החל מה-12 בנובמבר 2010. ההופעות בשפה האנגלית בליווי כיתוביות תרגום בעברית ובאנגלית.
כמקובל בכל ההפקות באופרה הישראלית שעה לפני כל מופע תתקיים הרצאה בת 30 דקות באולם (הכניסה חופשית לבעלי הכרטיסים לאותו ערב) ובתום חלק מהמופעים יתקיים אופרה טוקבק עם משתתפי ההפקה באכסדרה העליונה.


ג'ורג' גרשווין
גרשווין נולד ב-26 בספטמבר 1898 בברוקלין, ניו יורק ונפטר ב-11 ביולי 1937 בבוורלי הילס, קליפורניה. שמו האמיתי היה יעקב גרשבין. הוא החל ללמוד מוסיקה בגיל 13 והחל לעבוד באופן מקצועי שלוש שנים מאוחר יותר. גרשווין ייזכר כמלחין ששילב ג'אז בצורה מיוחדת במינה עם המוסיקה הקלאסית. הוא היה מלחין בעל יכולת כתיבה רב גונית שהלחין באותה קלות ושנינות קומדיות מוסיקליות ויצירות סימפוניות. גרשווין הצטיין בכל תחום מוסיקלי בו יצר, הוא אחד המוסיקאים הייחודיים של המאה שלנו, אדם שהצליח לגשר על פערים חברתיים, תרבותיים ומוסיקליים רבים ביותר.
גרשווין כתב עשרות שירים, מחזות זמר נפלאים, וכמה יצירות קלאסיות סימפוניות ובראשן אמריקאי בפריס, הקונצ'רטו לפסנתר והרפסודיה בסגנון בלו לפסנתר ותזמורת. הוא גם היה פסנתרן וירטואוז שביצע את היצירות שלו באינספור קונצרטים ברחבי ארצות הברית.

לידתה של יצירת מופת
במחצית שנות ה-20 של המאה ה-20 כתב דו בוז הייווארד את יצירתו החשובה והמוצלחת ביותר, הרומן פורגי. הוא ביסס את הרעיון לרומן ממאמר שקרא בעיתון על אדם שחור עור ששמו היה סמואל סמולס, וכינויו "סמי העז" שתקף אישה וניסה לברוח מהמשטרה על עגלת הנכים שלו. המחבר השתמש בזיכרונות הילדות שלו מצ'רלסטון בדרום קרוליינה וממאורעות ספציפיים כמו סופת ההוריקן הגדולה בשנת 1911.
בשנת 1926, שנה לאחר שהרומן יצא לאור, ג'ורג' גרשווין כתב למחבר על הרעיון שלו לכתוב אופרה המבוססת על פורגי. גרשווין נפגש עם הייווארד ועם אשתו דורות'י, אך הרעיון נדחה כיוון שבאותה העת בני הזוג הייווארד עבדו על הפיכת הרומן למחזה שתוכנן לעלות על ידי גילדת התיאטרון בניו יורק ב-1927. המחזה זכה להצלחה גדולה ובוצע 367 פעמים בברודווי. חמש שנים לאחר מכן גרשווין שוב הביע התעניינות בכתיבת אופרה לפי הרומן פורגי, אך הוא לא היה היחיד שהתעניין ברומן. ג'רום קרן ואוסקר המרשטיין רצו בעקבות ההצלחה הגדולה של ספינת השעשועים שלהם להפוך את פורגי למחזמר עבור הזמר אל ג'ולסון, אותו ג'ולסון לו חייב גרשווין את הצלחתו הראשונה, עם השיר סוואני. אך ג'ולסון בסופו של דבר לא התעניין ברומן וכך גרשווין ובני הזוג הייווארד החלו לעבוד על הפיכת הרומן/מחזה פורגי לאופרה פורגי ובס עם עזרתו של אחיו של ג'ורג', איירה גרשווין, שכתב את רוב המלים לשירים של אחיו.
גרשווין כינה את היצירה "אופרה עממית" כשהוא ממלא אותה בשירים נפלאים שכמעט כולם הפכו ללהיטים גדולים המבוצעים תדירות על ידי מוסיקאים מכל הז'אנרים. גרשווין התעקש לא לבסס את המוסיקה על חומרים עממיים קיימים, אלא לכתוב את האופרה כולה כיצירה מקורית,. הוא אמר כי מבחינתו מדובר ביצירה שיש בה את השילוב בין כרמן לבין המייסטרזינגר. גרשווין הורה באופן ברור ביותר כי בהפקות של פורגי ובס אך ורק זמרים שחורי עור רשאים לבצע את התפקידים, ודרישה זו שלו נשמרת בקפידה מאז הבכורה ועד ימינו אנו.
פורגי ובס בוצעה לראשונה ב-30 בספטמבר 1935 בבוסטון ובניו יורק ב-10 באוקטובר של אותה השנה בתיאטרון אלבין ללא הצלחה מרובה (124 הופעות). אך הפקות נוספות בשנים שלאחר מכן קיבעו את מעמדה של פורגי ובס כאחת מהיצירות האמריקאיות המצליחות ביורת בברודווי ולאחר מכן גם על במות בתי האופרה בארצות הברית ובכל רחבי העולם.

סיפור העלילה
פורגי ובס מהווה ציון דרך בתולדות המוסיקה. זוהי האופרה הראשונה שתארה את חיי השחורים באמריקה, היא מתרחשת בסמטת השפמנון (קטפיש רו) בצ'רלסטון שבדרום קרוליינה, ומציגה מיעוט אמריקני משמעותי על מורשתו המוסיקלית והחברתית העצומה. סיפור העלילה מתאר רומן בלתי אפשרי בין פורגי הנכה החביב ובס, אישה שהכול מנדים אותה בשל קשריה עם סוחרי סמים ועבריינים. בס מכורה לסמים ולמרות שהיא מנסה באמת, אין היא יכולה לוותר על המנה היומית שלה. ככל שהוא אוהב אותה, פורגי העני אינו יכול לספק לה את מה שהיא רוצה יותר מכל ובסוף האופרה מסתפקת בס בספורטין לייף, סוחר הסמים החושק בגופה, ועוזבת עימו בשמחה את שכונת העוני בדרכה לניו יורק. יש מן האירוניה בכך שדווקא גרשווין, היהודי, הצליח לתפוס את תמצית מהותם של השחורים האמריקנים ביצירה זו.


האופרה של קייפ טאון
בית האופרה של קייפ טאון נוסד בשנת 1999 והוא כיום להקת האמנויות הגדולה ביותר בדרום אפריקה. בשנים האחרונות זוכה בית האופרה להצלחה רבה בהפקות המגוונות שהוא מעלה ועמן הוא גם מסייר ברחבי העולם. בית האופרה מקיים גם פעילות חינוכית וקהילתית רחבה בכל רחבי דרום אפריקה ומאפשר לאמני במה רבים מדרום אפריקה להפוך לאמנים בינלאומיים מהמדרגה הראשונה. קריסטין קרוז היא המנהלת האמנותית של בית האופרה וביימה עבורו הפקות רבות ביניהן חליל הקסם, לה בוהם, ההולנדי המעופף ועוד. הפקה זו של פורגי ובס הועלתה על ידי בית האופרה של קייפ טאון בהצלחה רבה בסיורים בכל רחבי אירופה.  

 

עבור לתוכן העמוד