הנדל- יוליוס קיסר במצרים: דיסטופיה עתידנית במבצר האבירים

דיסטופיה עתידנית במבצר האבירים

בפסטיבל עכו באוגוסט הקרוב תעמיד האופרה הישראלית במרכז את אחת הדמויות החשובות ביותר בהיסטוריה המערבית: יוליוס קיסר. הקיסר הרומי היה אחד השליטים האדיבים והסובלניים ביותר כלפי העם היהודי בארץ ישראל ובגלות. כעת, אלפיים שנה מאוחר יותר, האופרה מצדיעה לו ומעלה הפקה חדשה לאופרה יוליוס קיסר במצרים של הנדל. האופרה תועלה בחצרות האבירים בעכו, אתר היסטורי בעל אופי מיוחד שיהווה חלק בלתי נפרד מהקונספט של ההפקה המקורית שתוצג לראשונה בפסטיבל.


אופרות בארוק בכלל ואופרות של הנדל בפרט הפכו פופולריות מאד בעשור האחרון.
נדמה שהבמאים והקהל נהנים לחזור לימי הפאר של אופרות הבארוק ומוצאים אתגר מיוחד במענה על השאלה: כיצד מציגים יצירה שנכתבה לפני שני רבות כל כך וברוח אסתטית שונה כל כך מזו של ימינו ומציגים אותה באופן משכנע ורלוונטי? ייתכן ודווקא המבנה הייחודי של האופרות הללו, שהיה זר לחובבי אופרה של המאה ה- 20, הוא זה שמעורר כעת את היצירתיות של היוצרים וסקרנותו של הקהל. כז'אנר חדש שהחל להתפתח במאה ה- 17 האופרה בימיו של הנדל עדיין הייתה מדיום מרגש וניסיוני שמטרתו להפתיע ולסחרר את החושים.
היא יועדה לשלב באופן העשיר ביותר בין אמנויות שונות וההפקות של אותן ימים היו פסטיבל גרנדיוזי וגדוש. מבחינת החומר הכתוב עצמו, האופרות הורכבו בעיקר מאריות ולא מאנסמבלים גדולים; התזמור היה אינטימי ביחס לתזמורות הענק של האופרה הרומנטית והקומפוזיציה נוטה לחזרתיות; הדרמה הגדולה נובעת מהפסיכולוגיה ומהמצב הרגשי של הדמויות יותר מאשר מהתפתלויות העלילה. ייתכן שדווקא המינימליזם היחסי של החומר, מושך את יוצרי האופרה של היום ומשמש בסיס נקי ליצירת הפקות נועזות ויצירתיות ברוח האסתטיקה הבארוקית.

 

החזון הבימתי של ההפקה החדשה יוליוס קיסר במצרים שתעלה בעכו משלב בין סיפור ומיקום היסטוריים וקונספט בימוי עתידני, שידוך שמבטא את חופש המחשבה והדמיון של הבארוק. במאי ההפקה תומר זבולון ושאר יוצרי ההפקה בחרו לצייר עולם עתידני דיסטופי: ימים פוסט אפוקליפטיים לאחר שמנהיגות בלתי כשירה התנהגה באופן בלתי אחראי (שימוש חסר רסן בנשק גרעיני, לדוגמא) ויצרה כאוס מוחלט. בעולם כזה, הפערים החברתיים בלתי ניתנים לגישור: העניים הם חסרי כל, גוועים ברעב וחייהם מתמצים בהישרדות; העשירים הם בעלי כוח פוליטי וכלכלי בלתי מרוסן ושולטים בכל. רקע חברתי שכזה אינו זר לסיפור של יוליוס קיסר וקליאופטרה שהתמות המרכזיות בו הן כוח, פוליטיקה, אלימות וסקס. יוליוס קיסר וקליאופטרה היו מנהיגים תאווי כוח ובצע שעשו הכול כדי לממש את השאיפות שלהם, גם במחיר של התנהגות מוסרית מפוקפקת וניצול של אחרים. חצרות האבירים בעכו במראה הארכיאולוגי שלהם מסמלים את העולם שחרב ומהווים רקע לבמה מודרנית שמשתמשת באלמנטים וויזואליים שמעניקים תחושה עכשווית והיי-טקית:
 

פסטיבל האופרה בעכו - יוליוס קיסר במצרים

הדמיה של הבמה, מעצב תפאורה אלכסנדר ליסיאנסקי
 

כפי שניתן לראות בסקיצות של תלבושות ההפקה, עיצוב התלבושות משלב בין הרצון לבטא את האספקטים ההיסטוריים של הסיפור (מבלי לגלוש לקלישאות אופנתיות) ובין הרצון ליצור מראה בין-זמני שמשלב בין עבר הווה ועתיד:
 

 

סקיצות לתלבושות - יוליוס קיסר במצרים

סקיצות לדמויות, מעצבת תלבושות מטי אולריך

 

מבצר האבירים בעכו שרד מהמאה ה - 12 עד היום ונדמה כי יוכל להישאר כאן לנצח. המבנה ההיסטורי שרד מנהיגים ושליטים רבים, אכזריים יותר ופחות ונותר על כנו כדי להוות לוקיישן לסיפור נוסף על מנהיגים כוחניים, פוליטיקה, אהבה וכוח-בעבר ובעתיד. ההפקה של יוליוס קיסר במצרים שואפת לספר סיפור היסטורי בסט עתיק דרך פריזמה עתידנית באמצעים מודרניים. דווקא האנכרוניזם הזה, מדגיש את היתכנותו של עולם כזה בכל עידן ומצליח לעורר מחשבה על הרלוונטיות שלו לעולמינו שלנו.

 

 

הנדל, יוליוס קיסר במצרים – פסטיבל עכו, חצרות האבירים.
בימוי: תומר זבולון, מנהל מוסיקלי ומנצח: איתן שמייסר, סולנים: יניב ד'אור, קלייר מגנאג'י, אלון הררי, ענת צ'רני וניצן אלון; עיצוב תפאורה: אלכסנדר ליסיאנסקי

 


 

בחר נושאים להדפסה

הנדל- יוליוס קיסר במצרים
עבור לתוכן העמוד