עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

לה גאזטה והאופטימיזם הנצחי של רוסיני

בר ניווט לשוניות
לה גאזטה והאופטימיזם הנצחי של רוסיני

מן הדיוקנאות של המלחין האיטלקי האגדי ג'ואקינו רוסיני ניבט גבר מבושם, שמנמן ובעל מבט מחויך. ג'ואקינו רוסיני, אנטי - תזה לדימוי המוסיקאי העני והמיוסר שהשתרש בתודעת הקהל, היה אדם נהנתן ועמיד שאהב לאכול, לשתות (בעיקר אלכוהול) ולחגוג את החיים הטובים. הוא היה מלחין אהוב ומוערך עוד בימי חייו וזכה להערצה עצומה -  כנראה יותר מכל מלחין לפניו. האופרות שכתב הפכו ללהיטים בקרב הקהל והיו מוכרות בכל רחבי איטליה. לאחר מותו, הוזנחו או נשכחו חלק מהאופרות שלו, אבל בעשור האחרון בתי אופרה בכל העולם מגלים מחדש את קסמן של האופרות הפחות מוכרות של רוסיני. אחת מהן היא לה גאזטה, האופרה הנפוליטנית הקומית שתעלה החודש בבית האופרה הישראלית, בדיוק 200 שנה לאחר כתיבתה.


רוסיני כתב אופרות בקצב בלתי יתואר: 40 אופרות במשך 17 שנה! איך הוא עשה זאת? בין היתר על ידי העסקת אסיסטנטים ששאפו ללמוד את אמנותו והיו כותבים יחד אתו את האופרות. ייתכן וריבוי הידיים העוסקות במלאכת הכתיבה הוא אחד ההסברים להיעלמותו והימצאותו מחדש של ה"קווינטט האבוד" של לה גזאטה כמעט 200 שנה לאחר כתיבתה. כתב היד של האנסמבל נמצא במקרה על ידי ספרן באיטליה והוצג לראשונה כחלק מהפקה מקצועית בבית האופרה בליאג' בשנת 2014, באותה הפקה שתציג באופרה הישראלית בחודש הבא. דרך נוספת של רוסיני לספק את הביקוש האדיר בזמן קצר הייתה "להעתיק" חלקים מאופרות שהוא עצמו כתב ולהשתמש בהם באופרות אחרות. כך לדוגמא, יוכלו לזהות מאזיני לה גאזטה את הפתיחה התזמורתית מהאופרה הידועה יותר לה צ'נרנטולה (סינדרלה) אף על פי שהפתיחה נכתבה במקור דווקא ללה גאזטה.

 
האופטימיזם ואהבת החיים של רוסיני ניכרים היטב באופרות שלו ולה גאזטה אינה יוצאת מן הכלל: התפקידים הסולניים ווירטואוזיים ומבריקים ובוחנים כל העת את גבולות היכולת הווקאלית. כזה הוא  התפקיד הנשי הראשי בלה גאזטה - ליזטה, בתו של דון פומפוניו המנסה להשיא אותה לגבר עשיר לבחירתו. ליזטה שרה בקולרטורות מהירות וווירטואוזיות באריות שלה, ומנגינות יפהפיות ונוגעות ללב בדואטים שלה עם פיליפו אהובה. האנסמבלים בלה גזאטה מרהיבים, כמו בכל האופרות של רוסיני: הסולנים שרים קווים שונים, בדרך כלל במהירות הבזק ובהתרגשות הולכת וגוברת שמגובה בליווי רפטטיבי ותבניתי בתזמורת. קטעי הפינאלה ארוכים ומרשימים במיוחד, נבנים אט אט ומגיעים לשיא בלתי נמנע כהתפרצות הר געש. הסופרניות מזמרות בגבהים של קולן בקישוטיות מהירה כאשר בקווים התחתונים קולות הבס שרים טקסטים הומוריסטיים מרובי מילים. כל אלה יחדיו יוצרים אפקט של ריגוש נוצץ וממזרי שהעניק למוסיקה של רוסיני את הדימוי השגור של שמפניה מבעבעת.


הרצ'יטטיבים בלה גזטה כתובים כ"רצ'יטטיב סקו" (בליווי צ'מבלו בלבד ולא בליווי תזמורת) וסגנון זה מאפשר חלופת דברים מהירה ושנונה, מלאה בעקיצות ובדיחות שאופייניות לליברטי של האופרות הקומיות של רוסיני. הדמויות קריקטוריות ושבלוניות, דוגמת ליזטה החצופה והישירה, דורליצ'ה העדינה והמבוישת ודון פומפוניו הנפוח והאמביציוזי. הקהל זוכה לצפות בליזטה ופיליפו לועגים ומתעללים בדון פומפוניו לאורך האופרה כולה, ושואבים מכך הנאה גדולה. חילופי זהויות, אי הבנות, וקומדיה של טעויות  - כל אלה הם חלק בלתי נפרד מהאופרה הקומית של רוסיני ומופיעים בשפע גם בלה גזטה: במערכה הראשונה פיליפו מתחזה לקווייקר בריטי בכדי להערים על דון פומפוניו ובמערכה השנייה שני הזוגות הצעירים מתחפשים לטורקים. בשני המקרים מדובר בדמויות ממוצא זר שנחשבו אז לאקזוטיות והיו בעלות פוטנציאל קומי עשיר.


השינויים שחלו בתפיסת האופרה באיטליה במאה ה- 19 הותירו את רוסיני מבולבל: ראשית, התפתחה ציפייה למקוריות מוחלטת של כל יצירה אופראית חדשה מה שהיה מנוגד באופן בסיסי לשיטת העבודה שלו. בנוסף, האופרות הפכו רציניות ודרמטיות יותר, כמעט כולן מסתיימות בטרגדיה ומוות והביקורת החברתית והאמירה הפוליטית הפכו מרכזיות. היחסים בין המוסיקה והדרמה התהדקו במובן זה שכעת תפקיד המוסיקה היה לשקף באופן מדויק את הלך הרוח או המצב הרגשי של הדמויות. המוסכמות האסתטיות הללו היו זרות לתפיסתו של רוסיני. מבחינתו, החוויה האופראית לא חייבת להיות של סבל או של קושי- אלא של הנאה טהורה ושחרור. באופרות שלו קיימת ביקורת חברתית ואפילו מסרים מגדריים : ליזטה ב לה גאזטה מזכירה באופייה את רוזינה מהספר מסיביליה, שתיהן נשים דעתניות וחזקות שמקבלות בסופו של דבר את מבוקשן. אך המעטפת היא תמיד של בידור משובח ומרומם נפש: גם כאשר ליזטה רותחת מזעם ושבורה מכך שפיליפו ארוסה נראה מתנשק עם אחרת, היא מדברת על רגשותיה בדואט עם אביה תוך כדי שירה וירטואוזית, מצועצעת ומרשימה ביותר שכאילו לא מבטאת את מצבה הנפשי העגום.


רוסיני הביע בעצמו את הקושי להסתגל לנורמות החדשות של עולם האופרה וכנראה שזו אחת הסיבות שהחליט לפרוש מהלחנה בגיל צעיר ובשיא הצלחתו. האזנה מחודשת לאופרה לה גאזטה תוך התבוננות בדמותו של רוסיני כאמן וכמלחין מזכירה לנו שאמן גדול לא חייב להיות חסר ממון, מדוכא ומיוסר ושאופרה יכולה להיות "רק" בידור משובח - כמה שעות של הנאה, צחוק והתרגשות.

לה גאזטה, ג'ואקינו רוסיני      29.3.17-9.4.17 

 

לכל הפרטים | לרכישת כרטיסים

סוף בר ניווט לשוניות

בחר נושאים להדפסה

לה גאזטה והאופטימיזם הנצחי של רוסיני
עבור לתוכן העמוד