לוצי'ה די למרמור: בין שיגעון לשפיות

האופרות האיטלקיות הגדולות גדושות בסצנות שיגעון אבל יש אחת משוגעת במיוחד – לוצ'יה די למרמור. החודש, בביצוע הילה בג'יו, נבין שוב מה סוד הקסם של התפקיד התובעני והמורכב של לוצ'יה.


המלחין גטנו דוניצטי הבין את כוחו העוצמתי והמרתק של השילוב בין שגעון למוות, והביא אותו לכדי מיצוי בלוצ’יה די למרמור. סצנות השיגעון בספרות האופראית מאופיינות בדרך כלל בקומפוזיציה מהירה, וירטואוזית, מלאה בקישוטים ווקאליים שמסתערים על האוזן ויוצרים תחושה של דהירה חסרת מעצורים אל עבר השיגעון. דוניצטי לעומת זאת, מעניק משמעות מורכבת וחמקמקה יותר לשיגעון של לוצ'יה: השיגעון אינו פתאומי וחד משמעי. הוא מזדחל אט אט במהלך האופרה כולה, החל מהאריה הראשונה בה לוצ'יה הוזה שהיא רואה רוח רפאים של נערה שנרצחה ועד לאריית השיגעון הגדולה שלה בסוף האופרה. גם הביטוי המוסיקלי והדרמטי של השיגעון של לוצ'יה אינו חד משמעי – סצנת השיגעון מורכבת מחלקים רבים בעלי אופי שונה: חלקם סוערים ואלימים וחלקם מביעים ליריות שמימית – כמעט אופטימית. בזמן קצר אנו נחשפים לפנים הרבות של לוצ'יה: מנערה תמימה ומאוהבת שחרב עליה עולמה ועד לאשה נקמנית ורצחנית שלקחה את גורלה בידה. המעברים החדים בין מצבי הרוח הם הכלי העיקרי של דוניצטי בכדי לבטא באופן מושלם את השבירה של הנורמלי, של השפוי בנפשה ודעתה של לוצ'יה.
זהו האתגר הגדול בגילום דמותה של לוצ'יה: אין שפיות מול שיגעון, שחור מול לבן. לוצ'יה משוטטת במרחבים המטושטשים שבין אופוריה לאומללות, בין הזיה למציאות. לא קל להיכנס אל "איזור הדמדומים הזה" במיוחד כאשר סצנת השיגעון הגדולה שאורכה 15 דקות, מופיעה כשיא טכני ודרמטי בסופה של האופרה לאחר שתי מערכות תובעניות מבחינה דרמטית ומוסיקלית. זו המשימה הקשה שעומדת בפני הילה בג'יו שתגלם לראשונה בחייה את תפקיד לוצ'יה בהפקה שתעלה החודש.

 

בצילומים שלפניכם ניסינו לתפוס בעין המצלמה את המטמורפוזה שעוברת הילה בעת כניסתה לעולמה המתעתע של לוצ'יה:

 

 

הילה חתוכה 5

הילה חתוכה 3

הילה חתוכה 4
הילה חתוכה 2 הילה חתוכה 1 הילה חתוכה 6

בחר נושאים להדפסה

לוצ'יה די למרמור: בין שיגעון לשפיות
עבור לתוכן העמוד